תוכנת קורא הרסס הייתה המצאה גאונית. היא איפשרת לנו לקחת תוכן מאתרים מסוימים ולהציג אותו במקום אחד. היינו יכולים להיות מנויים למאות אתרים ולקרוא את כל התוכן שלהם אצלנו בתוכנה בצורה נוחה.
מה שתוכנת קורא הרסס עושה זה בעצם לוקחת את התוכן של הבלוג מקובץ ה- XML שלו. קובץ ה- XML זה לא איזה משהו מסובך במחשבים. זה פשוט דרך אחרת להציג את המאמר שכתבתם בבלוג. המאמר שלכם כאשר הוא מופיע ב-XML ( בשונה מ-HTML שככה הוא מוצג בבלוג שלכם) מציג אך ורק את הטקסט ועוד כמה דברים שנותנים מידע על הטקסט. כמו למשל הכותב של המאמר, התוכנה שבה השתמשו בשביל לפרסם את המאמר, התאריך שבו פורסם המאמר, הקטגוריה ועוד. שיטת ה XML בעצם איפשרה את התפתחות קוראי הרסס.
קוראי הרסס יודעים לקרוא רק את המידע שמוצג בקובץ ה XML. העניין הוא שהמידע שמוצג שם הוא מועט מאוד( תאריך, קטגוריה, שם כותב, שם תוכנה, תגיות, ועוד כמה דברים בודדים).
העתיד של תוכנות לצריכת תוכן יביא אלינו קוראי רסס ( שלא יקראו ככה), שיודעים להציג מידע הרבה יותר מעניין מזה. כיום קורא הרסס שלכם מציג מידע על המאמר ממה שהוא רואה בו. בעתיד לעומת זאת, התוכנות לצריכת תוכן ידעו להראות לכם מידע על המאמר בייחס למה שיש ברשת.
בוא נקח לדוגמא את המאמר שענר רבון כתב על הבעיות במודל של קרנות ההון סיכון. כאשר המאמר הזה יופיע בקורא רסס המתקדם שלכם תוכלו לקבל מידע כמו למשל:
1. מאמרים שהתפרסמו בימים האחרונים ומדברים על אותם נושאים.
2. מאמרים שהתפרסמו בעבר ודיברו על נושאים דומים.
3. מאמרים אחרים של ענר רבון ברחבי הרשת.
4. מאמרים על פוקסיטונס, ידע, קוויגו, קסמבה וגיזה שענר מזכיר שם.
6. עוד מאמרים על מודל הבייסבול שעליו ענר מדבר.
ועוד מידע רב ונוסף.
ברשת כמו ברשת הכל צריך להיות קשור. הרשת חזקה רק עם הכל מחובר עם הכל. כך גם אנחנו בני האדם שצורכים את התוכן, נתחזק אם כל התוכן יהיה מחובר עם כל התוכן. כאשר בדף אחד בקורא הרסס המתקדם שלנו שבו מופיע המאמר של ענר יופיע גם כל המידע שציינתי יחד עם עוד דברים נוספים, נוכל להפיק מהמאמר של ענר הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים היום.
תארו לכם שאני קורא עכשיו מאמר על Semantinet אשר גייסה כסף לא מזמן. כאשר אני מקבל את המאמר לקורא רסס המתקדם שלי מתחתיו אני מקבל מידע על המשקיעים שלהם שצוינו בפוסט ועל השקעות שלהם בעבר, כמו כן אני מקבל מידע על היזמים שלהם (עברם, כתובת אימייל, כתובת פייסבוק, לינקדאין), אני גם מקבל מידע איפה החברה נמצאת והאם יש לי חברים שעובדים שם. כל המידע הזה יכול לעזור לי בהמון דברים, למשל: ליצור קשר עם המשקיעים שישקיעו בסטארט-אפ שלי, ליצור קשר עם היזמים להציע שיתופי פעולה, אם יש לי חברים שם אז לדבר איתם ואולי לקבל מידע על הפעילות של החברה שיכול לעזור לי מבחינת תחרות . אין סוף לאפשרויות שיש לנו בתור צרכני תוכן כאשר הכל מקושר. הדבר המעודד הוא שכל המידע הזה שציינתי קיים ברשת, רק צריך לדעת להוציא אותו.
ברגע שנעבור לעולם שבו אנחנו צורכים את התוכן שלנו עם מידע עליו ממקורות אחרים ברשת, בניגוד למצב של היום שאנחנו צורכים את התוכן רק עם מידע ישיר שיש באתר עצמו, נוכל בתור בני אדם להגיע לתובנות שלא יכלנו קודם.
תחשבו על בן אדם שקורא מאמר על חברת סטארט-אפ חדשה ולא מכיר את המשקיעים שלה, לא מכיר את היזמים ולא מכיר את התחום. לעומת זאת אדם שקורא את המאמר על אותה חברת סטארט-אפ אבל ליד המאמר יש לו קישורים למאמרים על המשקיעים, למאמרים על היזמים יחד עם קישורים לכרטיס שלהם בלינקדאין ומאמרים של המומחים בתחום אשר מסבירים מה החברה הזאת עושה. הכל במקום אחד ובמרחק כמה קליקים. הבן אדם השני כמובן, יהיה הרבה יותר חכם לגבי החברה ויוכל להסיק תובנות שלבן אדם הראשון ייקח ימים לחפש ולא בטוח שהוא בכלל יימצא את המידע החשוב.
אפשר להבין כמה זה חשוב על ידי הסתכלות על הפונקציונליות של המוח שלנו. כאשר אנחנו מכירים מישהו חדש המוח שלנו מתחיל לרצות להצליב מקורות. הוא שואל את האיש החדש מאיפה הוא, בן כמה הוא, איפה הוא עובד ואיפה הוא עבד לפני זה, האם יש לו בת זוג, וכו'. אפשר להשוות את זה גם לעולם האקדמיה. מאמר אקדמאי שיש בו המון קישורים והפניות למקורות מידע נוספים יהיה יעיל יותר ומוערך יותר מאשר מאמר שלם ללא הפנייה אחת למקורות נוספים.
בסופו של דבר קוראי הרסס לא יקראו ככה כי הם יעשו הרבה יותר מאשר לקרוא את פורמט הרסס. התוכנות האלו יהיו סוג של פורטלי תוכן אישים ולא רק שהם יאפשרו לכם לקרוא תוכן הם יאפשרו ללכם ללמוד, להסיק מסקנות, להשכיל ויצרו פוטנציאל עצום לפרט ולקולקטיב לפתח תובנות לגבי העולם שלא היו אפשריות בעבר.
