כ "אזרחי רשת" אנחנו מרבים לעסוק בחיינו ברשת האינטרנט בכל מיני היבטים. החל בהיבט האישי של המידע שלי המאוחסן ברשת, המידע שאני יכול למצוא בה והתועלת שאוכל להפיק ממנה. דרך ההיבט החברתי של חיינו כפי שהם משתקפים ברשת, וכלה בהיבט העסקי-כלכלי של כלכלת רשת (או כלכלת ווב 2.0/דוט קום וכו').
לאלה מאיתנו שחושבים על הרשת כישות משמעותית, בעלת חוקיות משלה ודינמיקות משלה, ברור מבחינה אינטואיטיבית שברשת מתקיימים חוקים ומנגנונים שמשפיעים על כל ההיבטים שלה ואחד על השני. ברור לנו שהדרך שבה אנו מתקשרים ברשת משפיעה על הדרך שבה אנו עושים עסקים. הדרך שבה אנחנו עושים עסקים משפיעה על הדרך שבה אנו בונים תוכנה. התוכנה גם היא מושפעת מהתשתיות הטכנולוגיות של הרשת, שבתורן מתפתחות על פי הדרישות העסקיות והחברתיות שאנו מעלים ביומיום.

קישור קבוע לפוסט זה

קווין קלי, כתב Wired ותיק וחובב ווב ידוע, מהגג מול קהל על העתיד של הרשת, שווה להשקיע 20 דקות מהחיים כדי לשמוע מה יש לו לומר.

כמה הערות:

1.

באופן עקרוני אני מאמין שתחזיות, בעיקר סביב הרשת, הן בעייתיות תמיד, וכבר שבענו מהרבה תחזיות שלא התאמתו. בתחום הזה ניחושים פרועים הם פחות או יותר שווי ערך לתחזיות שמבוססות על תצפיות ומדידות מדויקות. עם זאת,  קשה להתעלם מהטענה שמועלית בתחילת הדברים: אם היינו נשאלים לפני כ 13 שנים (קצת פחות מ 5000 יום) האם יתכן שכמות מידע ושירותים שונים תהיה במרחק נגיעה מאיתנו, כמו שהיא היום – רוב הסיכויים שהיינו אומרים שלא.

האם, בעקבות ההבנה הזאת, אנחנו יכולים לומר מה יהיה בעתיד? אני בספק.
קישור קבוע לפוסט זה

עשינו ראיון עם מאיה קלוג, אחת מהשותפות בפרויקט שהתרחש לא מזמן בארצנו ומטרתו הייתה ליצור סטארט-אפ בסופ"ש. האם הם הצליחו? תקראו בראיון שמובא פה.

מאיה, מה היה תפקידך בכל הפרויקט הזה של סטארט-אפ בסופ"ש?

אף אחד לא מינה בעלי תפקידים במהלך הסופשבוע. בהתחלה לקחו פיקוד המארגנים של הסופ"ש, שהיה להם סרט אדום, להבדיל מהשאר (סרט כחול).
מהר מאד החלה לבלוט המומחיות של כל אחד מהמשתתפים, ובמוצ"ש היתה הצבעה דמוקרטית על בעלי תפקידים, נבחר המנכ"ל שי דדוש וצוות המנהלים של הסטרט אפ הטרי.

לאור התאור הנ"ל חשוב להגיד שלא היה לי כל תפקיד רשמי במהלך הסופ"ש, כמו לכל השאר, אבל זכיתי שביום חמישי, היום הראשון לארוע, לאחר שכל אחד עשה פרזנטציה לרעיון שלו, הרעיון שלי נבחר בהצבעה דמוקרטית וזה הרעיון עליו כולם עבדו במהלך הסופשבוע.

הייתי פעילה בעיקר כשדנו בקונספט, ואחר כך אפשר לומר שריכזתי את צילומי הוידאו שהיו חשובים מכיון שבאתר יהיה הרבה תוכן וידאו. עבדתי ביחד עם לי לסטר ועם אילאיל גנות ועוד צוות נהדר על הרעיונות לוידאו.

כך שתרמתי בעיקר ברעיון, בקונספט ובוידאו. בתחום הטכנולוגיה ובתחום העיסקי היו שם מומחים הרבה יותר גדולים ממני, כך שנותר לי רק להסתכל ולהעריץ.
במוצ"ש, כשנבחר הצוות המנהל, אני הייתי בחדר עריכה, ואני חושבת שנבחר צוות מצויין, תותחים אחד אחד .

לאנשים לוקח איפשהו בין חצי שנה לשנה בדרך כלל להקים סטראט-אפ, איך עשיתם את זה בסופ"ש?

א. אני חושבת שבאמת היו שם תותחים, מומחים, אנשים יצירתיים שאוהבים לשתף פעולה. כולם נתנו את המקסימום ועוד קצת.
ב. רובם (אני למשל) לא הכירו אף אחד מהמשתתפים קודם. ובכל זאת באנו מראש עם רצון לשתף פעולה כצוות. כולם גם שותפים בחברה שהוקמה, ואני חושבת שהביחד הזה זאת הבטריה.
ג. חשוב לזכור שהרעיון הוא משהו שיתרום, רגע בלי ציניות, לעולם טוב יותר של נתינה וקבלה. וכשזה המניע הכל מסתדר.

במשפט אחד מה הסטארט-אפ שלכם עושה?

פלטפורמה לנתינה וקבלה.. מעולם לא היה קל יותר לעזור…..

תארי לנו את התהליך, שלב אחרי שלב של הקמת סטארט-אפ בסופ"ש

ביום הראשון כל אחד הציג רעיון ורעיון אחד נבחר דמוקרטית. למחרת בבוקר כבר היתה חלוקה לצוותי עבודה: פיתוח טכנולוגי, פיתוח קונספט, תכנית עיסקית, גרפיקה וכו'. בצוותים האלה עבדנו במרץ במהלך כל הסופ"ש תוך תקשורת כל הזמן בין הצוותים וכינוס פורום של כולם כשצריך.

באיזה בעיות נתקלתם כתוצאה מעבודה בקבוצה כל כך גדולה?
בהתחלה כל אחד רצה להשמיע את דעתו, וכשמדובר בכל כך הרבה אנשים מוכשרים ודעתניים זה יוצר בלאגן. מרוב התלהבות בהתחלה שכחנו מה זאת תרבות דיבור אבל מהר מאד אלו שמומחים בניהול לקחו פיקוד והנהיגו את תרבות הדיבור של הסופ"ש. זה גם היה מרוץ נגד השעון, כך שכל אחד היה צריך לדבר קצר ולעניין. מהר מאד כולנו יישרנו קו ועברנו לדבר כך.

אני יודע שעושים דברים כאלה בארה"ב, איך הולך לסטארט-אפים שהוקמו בצורה כזאת?

אני לא יודעת

האם יש תכנונים לעוד פרויקטים כאלה בעתיד?

אני מניחה שכן וממליצה לכל אחד לעקוב אחר הפרסומים ולנסות להתקבל לפעם הבאה, מכיון שזאת ממש חווית חיים מלמדת, סוחפת, מרגשת וממלאת באדרנלין חיובי……….

קישורים נוספים

הקבוצה בפייסבוק: http://www.facebook.com/group.php?gid=13945764223

האתר: http://tribiu.com

וידאו: http://startupweekendisrael.ning.com/video

העצמת הפרט זהו תהליך שבו כל אחד מאיתנו מגדיל את כוחו להשפיע ולשנות על המתרחש בחברה ובסביבתנו האישית. אחת הסיבות העיקריות להעצמת הפרט היא המידע הרב שיש ביכולתנו להשיג כיום. כמו שאומרים, מידע/ידע זה כוח. ככל שלפרט יש אפשרות להשיג ולהיות נגיש ליותר מידע/ידע כך הוא יכול "להתעצם".

דוגמא פשוטה: פעם היית הולך לרופא בעינים עצומות ומפחד לשמוע מה יש לו להגיד. היית כמו בובה על חוטים שהרופא שולט בה. היום אתה עושה חיפוש שעה-שעתיים בגוגל על הסימפטום שיש לך, מגיע לפגישה ומלמד את הרופא דברים שהוא כבר הספיק לשכוח. לך יש יותר מידע ולכן לך יש יותר כוח.

המידע הרב שיש ברשותנו ברגע נתון, והמידע שיש באפשרותנו להשיג בקליק אחד מעצימים אותנו וגורמים לנו להרגיש פחות חסרי אונים. אם פעם היו יכולים לרמות אותנו בתור צרכנים, היום מרוב כתבות על צרכנות אנחנו מגיעים לחנות ועושים הרצאה למוכר על החוקים החדשים שעברו בכנסת ומה מותר ומה אסור לעשות. כל התהליכים האלו גורמים להעצמה משמעותית בכוחו של הפרט וכתוצאה מכך משנים את הדרך שבה אנחנו מעצבים (מבחינה קונספטואלית) עסקים.

אחד הדברים המעניינים בתהליך העצמת הפרט, הוא שאנו נדרשים לעבור מלהיות ייצור יחסית פאסיבי ליצור אקטיבי. אנחנו צריכים לדאוג לכך שנקרא את המידע הנכון, אנחנו צריכים לעשות מחקר שוק לפני שאנחנו לוקחים משכנתא באחד הבנקים, אנחנו צריכים לברר על קבלן לפני שאנחנו שוכרים אותו, אנחנו צריכים לדאוג שכל המידע הפוליטי הרלוונטי יגיע אלינו ובקיצור אנחנו אלו שצריכים לדאוג שהמידע החשוב לנו (אשר מתורגם לכוח) יהיה אצלנו בידים בזמן הנכון ובהקשר הנכון.

יש הרבה מקורות שיכולים לגרום העצמה לפרט: כסף, כריזמה, עמדה, סמכות, כוח פיזי ומידע. כאשר יש לנו יותר מכל אחד מהמרכיבים האלו אנחנו מתעצמים. כיום התליך שקורה בעולם הוא שלכולנו יש הרבה יותר מידע מאשר מה שהיה לנו פעם. זה כמובן בעיקר בזכות רשת האינטרנט אבל גם בזכות רשתות אחרות( טלוויזיה, עיתונות, רדיו).

איש חכם עם הרבה ניסיון במדייה הישנה אמר לי לפני כשנה ש"פעם היה פה משעמם, אבל מאז שהאינטרנט הגיע הוא מרגיש שאנשים חווים סוג של התגלות". לא הבנתי אז למה הוא מתכוון וזה נראה לי מופרך, אבל ככל שחושבים על זה יותר מבינים שכאשר יש לנו יותר מידע על הסביבה שבה אנחנו חיים, אנחנו אכן חווים סוג של התגלות.

זה כמו שתנחיתו בן אדם באמצע מטע בננות ענק והוא רואה רק את מה שמסביבו בטווח של כמה מטרים. פתאום תאפשרו לבן אדם לעלות להר גבוה ליד ואז הוא יבין, שהמטע באורך של 2 קילומטר, יש 4 פועלים תאילנדים שעובדים מ-9 בבוקר עד 7 בערב וכל 5 שעות מגיע הבוס בשביל לתת הוראות. העלייה להר הגובה והמידע שהוא סיפק לבן אדם גרמו לו לסוג של התגלות ואיפשרו לו להבין בצורה ברורה יותר את הסביבה שבה הוא נמצא.

כיום, אני מאמין ששבזכות המידע הרב שהאינטרנט מספק לנו הוא מספק לנו יוצר סוג של התגלות אצל בני האדם. התגלות שנובעת מנגישות למידע רב אשר גורם לנו להבין בצורה טובה יותר את הסביבה שבה אנו חיים.

לא רק שהפרט צורך כל כך הרבה מידע שנותן לו עליונות מסוימת, לפרט יש בזכות האינטרנט גם יכולות הפצה כמעט אין סופיות. פעם בשביל להפיק אלבום מוזיקה היית צריך לשכור אולפן, סוכן, מפיק, חברת תקליטים ועוד מלא אנשים על מנת שהם יעזרו לך למכור את המוזיקה שעשית. היום אפשר להפיק הכל על המחשב הפרטי אבל יותר מזה, אפשר להפיץ את זה לעולם כולו בזכות האינטרנט וללא כל עלויות.

לא זוכר את השם של הבחור, אבל לא מזמן קראתי על מוזיקאי שמוכר עשרות אלפי אלבומים בזכות הבלוג הפופולארי שלו. הוא משווק את עצמו בעזרת הבלוג ופעיל ברשתות חברתיות למינהם. זוהי דוגמא קלאסית למצב בו האינטרנט ויכולת ההפצה שלה מעצימה את הפרט בצורה ניכרת.

כמובן שגם טרנד הפרסומות הממוקדות הוא חלק מתהליך העצמת הפרט. בזכות המידע והכוח שיש לנו היום, אנחנו לא מוכנים להתפשר על פרסומות לא ממוקדות. עסק שלא מתחשב בנו ומראה פרסומות לא ממוקדות ומעצבנות הרבה פעמים יפסיד את תשומת ליבנו. ועל כלכלת תשומת הלב שמעתם כבר?

מגזין טיים נתן תוקף לדיונים ומחקרים שנערכו בשנים האחרונות בעולם לגבי העצמת הפרט. בשנת 2006 הוא הכריז עלינו כעל אנשי השנה. מגזין טיים בכבודו ובעצמו הבין ואישר שהפרט הוא זה שעשה את שנת 2006 למה שהיא הייתה. כמובן שמאז כוחו של הפרט המשיך להתעצם בעקבות מהפכת המידע המתחוללת בעולם.

היום, בזכות אתרים כמו יוטיוב, פליקר,דיגג ופלטפורמות בלוגים למינהן, הפרט יכול בקליק אחד לשנות את העולם. סרטון שמישהו מעלה ליוטיוב, תמונה בפליקר, פוסט בבלוג. כל אלו בהתאם לתוכן שלהם, מאפשרים לפרט לשנות את העולם לא פחות מאשר העיתונות והטלויזיה יכלה עד לפני כמה שנים. הפרט חזק והפרט אוהב את זה.

לסיכום אומר שעסקים אשר לא יבינו את הרצונות החדשים של הפרט לשלוט על תהליכים בחיים שלו, כנראה לא יוכלו לבלוט לאורך זמן. כבר היום הרבה אנשים מעדיפים לבנות לעצמם תחנת רדיו (last.fm) מאשר להקשיב לתחנת רדיו שהעורך מחליט מה יהיה בה. הם מעדיפים לבנות לעצמם עיתון אישי (קורא רסס) מאשר לקרוא את העיתון שהעורך המלומד הכין בשבילם. הם רוצים לבנות לעצמם דף בית אישי ולא לקבל אותו מהספק אינטרנט או מחברת הדפדפן.

כמובן שלא בכל עסק הפרט רוצה לשלוט, אבל ברובם הוא רוצה שתיהיה לו מידה מסוימת של השפעה. עסקים שילכו נגד הזרם של העצמת הפרט, יראו איך לאט לאט הפרט עוזב אותם לטובת עסקים שכן מאפשרים לו להשפיע ולשלוט.

ככל שהאינטרנט יתפתח ויהיה לנו יותר מידע נגיש ודרכים חכמות לצרוך אותו תהליך העצמת הפרט יתגבר.

איי לכך, אם יצליחו לחסום לנו את האינטרנט, נפסיד את כל מה שבנינו בעשורים האחרונים, נאבד את החמצן שלנו (המידע הרב שהאינטרנט מספקת) ונחזור להיות יצורים פאסיבים הנשלטים כבובות על חוטים בידי התאגידים אשר שולטים בצינורות המידע.

בפוסט הקודם דיברתי על העתיד של תוכנות לצריכת תוכן ובפוסט הזה אדבר על העתיד של תוכנות ליצירת תוכן. שני תחומים שונים מאוד. כמו ההבדל בין גוגל רידר לוורדפרס, בהתאם.

כשהקמנו את עוגיות רצינו להתמקד בתוכן איכותי על אינטרנט. אחד הדברים הראשונים שהיינו צריכים לברר עם עצמנו מה הוא בכלל תוכן איכותי . הפוסט הזה הולך לדבר על מרכיב אחד מתוך המכלול והוא קישורים חיצונים.

ביקשנו מכותבי עוגיות להשתדל לשים 4-8 קישורים בכל מאמר שהם כותבים. מאמר עם קישורים מראה קודם כל על כך שהכותב התאמץ והלך וחיפש אתרים או מקורות קשורים ברשת. אבל יותר חשוב מזה, המאמר שהכותב מייצר הוא רק פיסת ידע קטנה ממה שקיים כבר ברשת. בעזרת הקישורים שהוא שם הוא מאפשר לקורא להרחיב את הידע שלו על הנושא הנכתב.

טיפול חכם ואוטומטי בקישורים חיצונים בתוכנות ליצירת תוכן יהיה לדעתי ההתקדמות המשמעותית הבאה שהתוכנות האלו יעשו.

אם ענר רבון מדבר על הבעיות של מודל ההון סיכון, אז בתור קורא אשמח לקבל במאמר עצמו קישורים שענר חשב שהם רלוונטים, שיאפשרו לי ללמוד יותר והכי חשוב, לראות את התמונה המלאה. קורא אשר הגיע למאמר של ענר צריך שתיהיה לו אפשרות להרחיב את הידע שלו פי כמה וכמה רק בזכות המקורות הנוספים שענר נתן. הקורא צריך לראות את התמונה המלאה עד כמה שאפשר.

לכתוב פוסט בלי קישורים רלוונטים זה כמו למכור פאזל בלי כל החלקים. או ספר בלי כל העמודים.

במצב האידאילי כמעט לכל מילה או אוסף של מילים יהיה קישור לאנשהו ברשת. אם תעברו על המילים והמשפטים במאמר הזה לדוגמא תראו שאפשר לשים קישור כמעט על כל מילה ועל כל משפט. אם אנחנו לא מקשרים למקורות אחרים אנחנו פוגעים במבנה הבסיסי של הרשת. הרי מה שווה רשת שלא מקושרת?

למרות שזהו המצב האידאלי כמעט אף אחד לא נוקט בו מכמה סיבות:

1. חוסר זמן

אם אכן הייתי רוצה לשים קישורים על כל מה שאני יכול במאמר הזה, היה לוקח לי כמעט יום שלם לכתוב אותו רק בגלל שאני אצטרך לחפש תוכן ששווה קישור ומתאים להקשר של המילים או המשפט שעליו אני רוצה לשים את הקישור.

2. חיפוש לא יעיל

הבעיה היותר קשה היא איך אני מחליט לאן לקשר. אם יש לי את המשפט, "אם אנחנו לא מקשרים למקורות אחרים אנחנו פוגעים במבנה הבסיסי של הרשת", אני רוצה לקשר למאמר שמסביר בהרחבה את המשפט הזה. זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית מכוון שאם אני אכתוב את המשפט במנועי החיפוש, הם לא ידעו למצוא לי מאמרים שמדברים על הנושא הזה אלא רק מאמרים שיש בהם בדיוק את המילים האלו. על מנת למצוא מאמר שמתעסק בתחום אני אצטרך מנוע חיפוש סמנטי שיודע להגיד על מה המאמרים שהוא מצא מדברים. אבל מנוע חיפוש סמנטי אין לנו ממש היום.

העתיד בתחום התוכנות ליצירת תוכן יהיה הוספת חוכמה על מה שכבר קיים היום. לדוגמא במהלך כתיבת המאמר שלכם בוורדפרס או בכל תוכנת ניהול תוכן אחרת שאתם כותבים, התוכנה תעבור על מה שכתבתם כבר, תקח את התוכן, תחפש קישורים רלוונטים אליו ותצמיד אותם לטקסט שתפרסמו. יש כבר חברה שעושה משהו דומה אבל היא עוד ממש בתחילת דרכה ולא ממשת את החזון בצורה מלאה.

התוכנות החכמות לניהול תוכן ידעו למשל לקחת את המילה וורדפרס ולקשר אל האתר הרשמי שלהם. הם ידעו לקחת את המילה ליאור לוין ולקשר אל העמוד שלי בלינקדאין. הם ידעו לקחת את הביטוי "חיפוש סמנטי" ולקשר אל מאמר בתחום. כל זה כמובן ללא כל התערבות שלכם המשתמשים. בכך התוכנות יפתרו את שתי הבעיות שציינתי: זמן ויכולת לדעת לאן לקשר.

כשטים ברנרס לי המציא את רשת האינטרנט הוא התכוון שהכל יהיה מקושר אחד לשני. בימים הראשונים זה עוד איכשהו עבד אבל ככל שהתוכן התרבה זה ניהיה בלתי אפשרי לקשר הכל להכל. כאשר התוכנות החכמות יקשרו במקומנו למקומות הנכונים, הרשת תתחיל להיות באמת רשת, הקוראים שלנו יוכלו להחכים יותר ואולי סוף סוף החזון של טים לרשת אמיתית יתקרב למימושו.

כבר טחנתי באתר נענע די והותר את פייסבוק, ובייחוד הבאתי לאחרונה ניתוח של האפליקציות השונות, ומה הן בעצם אומרות על הרשת החברתית הזו, ועל הגולשים בה. הגעתי למסקנה שעל פי רוב מדובר ברשת לטיפוח האגו, שמשמשת פלטפורמה אידיאלית לנבור בעצמך במן מבחנים בסגנון "בחן את עצמך" של מעריב לנוער, ובעיקר במקום של הגדרת זהות אינטנסיבית. בכל זאת, יש אפליקציה אחת חדשה שמכניסה רוח חדשה למפרשים הלא נודעים של העתיד הפייסבוקי, והיא inTune.fm. גל מור כבר דיווח עליה ב-ynet.
קישור קבוע לפוסט זה

הוא חתיך, הוא סודי והוא הולך להציל את העולם. קוראים לו בלוק. אד בלוק.

אד בלוק (Ad Block) הוא שמה של תוכנה קטנה ופשוטה המותקנת בתוך הדפדפן פיירפוקס. אד בלוק, כשמו, מאפשר למשתמש לסמן חלקים בעמודי אינטרנט כפרסומות, ולהפסיק לראות אותם. בכלל. ולא שום פרסומת אחרת משרת הפרסומות הנ"ל.

מי שלא חזה בפלא של עמוד עמוס מדי בבאנרים צבעוניים וקפוצניים מתנקה באבחת מקש ומותיר דף נקי וקריא, לא ראה שמחה מימיו. אני משוכנע שנראה בקרוב גירסת דפדפן חכמה שמראש לא מציגה שום פרסומות, לפי רשימה שמשתמשים אחרים כבר זיהו כפרסומות. מי שלא רוצה אחד כזה, שיקום.
קישור קבוע לפוסט זה

עם כל אהבתנו לטכנולוגיה ולמה שמאחוריה, האנשים הם עדיין אלה שמניעים את הטכנולוגיה, ולא להיפך. ולעתים הדיונים על טיבה וטבעה של טכנולוגיה מסוימת מקבלים נופך דתי/קנאי משהו.

לא פעם אנו חווים דיונים לוהטים ונרגשים על העליונות של טכנולוגיה כזו או אחרת, ובעולם התוכנה לא חסרות דוגמאות – דפדפנים, מערכות הפעלה ובין מתכנתים נפוץ הויכוח בין עליונותן של שפות תכנות שונות (כיום זה בעיקר Java מול .NET – ויכוח לא חדש, אבל ניסו עדיין לא לח).
גם מקומה של הרשת הסמנטית לא נפקד הפעם מבימת הויכוחים. בתור טרנד יחסית חם בעולם האינטרנט יש להרבה אנשים מה לומר בעניין הזה, ובשלב כלשהו זה גם הופך לקצת אישי.

קישור קבוע לפוסט זה

הביצה המקומית געשה אמש עת נודע כי ירון פולק, שותף בכיר וותיק בקרן ג'נסיס הורחק מהקרן באופן מיידי לאחר שהורשע באחזקת תמונות וסרטי וידאו של קטינות. אתם בוודאי יכולים לתאר לכם מה מרגיש אב לשני ילדים קטנים למול גילויי פדופיליה. מה עוד שנזכרתי שוב איך לפני כ25 שנה, שהייתי בן 11, פנה אלי גבר מבוגר בתחנת אוטובוס וניסה ארוכות לשדל אותי ללכת לטיול משותף בפארק. עד היום אני מודה לאל על האינסטינקט בו חנן אותי ואשר בגינו סירבתי בתוקף להצעה המפתה. ילד אשר נפגע מפדופיל נפשו מושחתת לכל החיים ועל פגיעה שכזו אין מחילה.

ובכל זאת.
קישור קבוע לפוסט זה