בגליון האחרון של Nodalities , המגזין מבית Talis (קישור ישיר , PDF) כתבת השער עוסקת בישום מחדש של אתר ה BBC , שעושה שימוש בטכנולוגיות של רשת סמנטית.
מעבר לישום המעניין כשלעצמו, ולענין ההנדסי שבו (ע"ע Domain Driven Design ), מענין לראות מה היה חוט המחשבה שעודד את המפתחים לפתח את האתר בצורה כפי שפותח.

קישור קבוע לפוסט זה

בראיון ליאהו שנערך לפני מספר שבועות, חושף פרופ' רודי שטודר מעט ממה שקורה בעולם החיפוש הסמנטי. פרופ' שטודר נחשב לשם דבר בעולם המחקר של מערכות מידע וטכנולוגיות סמנטיות, ולכן כדאי לקרוא את מה שיש לו לומר.
מעבר לנקודת המבט המעניינת, מאדם שעוסק בנושא באופן יומיומי ומעמיק, עולות בראשי כמה מחשבות בעקבות הקריאה:

קישור קבוע לפוסט זה

קווין קלי, כתב Wired ותיק וחובב ווב ידוע, מהגג מול קהל על העתיד של הרשת, שווה להשקיע 20 דקות מהחיים כדי לשמוע מה יש לו לומר.

כמה הערות:

1.

באופן עקרוני אני מאמין שתחזיות, בעיקר סביב הרשת, הן בעייתיות תמיד, וכבר שבענו מהרבה תחזיות שלא התאמתו. בתחום הזה ניחושים פרועים הם פחות או יותר שווי ערך לתחזיות שמבוססות על תצפיות ומדידות מדויקות. עם זאת,  קשה להתעלם מהטענה שמועלית בתחילת הדברים: אם היינו נשאלים לפני כ 13 שנים (קצת פחות מ 5000 יום) האם יתכן שכמות מידע ושירותים שונים תהיה במרחק נגיעה מאיתנו, כמו שהיא היום – רוב הסיכויים שהיינו אומרים שלא.

האם, בעקבות ההבנה הזאת, אנחנו יכולים לומר מה יהיה בעתיד? אני בספק.
קישור קבוע לפוסט זה

יש הרבה דיבורים על איזה תחום באינטרנט יהיה דומיננטי בתקופת הווב 3.0. אין כמעט וויכוח שהרשתות החברתיות כמו פייסבוק ומייספייס יחד עם אתרים לשיתוף קבצים (וידאו ותמונות) שלטו בתקופה הווב 2.0. לגבי הווב 3.0 יש כאלה שטוענים שהעולם הוירטואלי יהיה חזק, החיפוש הסמנטי, אגרגציה, פלטפורמות, API וכו'. במאמר הזה נעשה קצת סדר בדברים.

1. חיפוש סמנטי

רק לפני כמה ימים השיקה חברה בשם powerset מנוע חיפוש "סמנטי" אשר בנתיים סורק רק את ויקיפדיה. הסמנטי מופיע במרכאות מכוון שכך לפחות טוענים המייסדים שלו, אבל מניסוים שערכתי אין בו שום דבר מרשים או חדש. לעומת זאת, מייקל ארינגטון, הבלוגר הטכנולוגי המוביל בעולם התלהב מהשירות וציין שקיבל את תחושת ה"ואו", כמו שקרה לו כשראה את גוגל לראשונה.

חיפוש סמנטי נשמע כדבר מתבקש ביותר. למה אני לא יכול לחפש "תכנות" ולקבל את כל המאמרים הכי מעניינים לאחרונה בנושא הזה? היום בגוגל אם אחפש את אותו ביטוי אקבל ככל הנראה דף מוויקפדיה שמסביר מה זה. ברגע שנקליד במנוע חיפוש "חנות נעליים בפתח תקווה שמוכרת נייק אבל לא אדידס" ונקבל את אתר החנות ולא דף שכתוב בו המשפט הזה, נדע שהחיפוש הסמנטי סוף סוף הגיע. מתי זה יקרה? לא נראה שבקרוב. אבל בוא נמשיך לקוות.
קישור קבוע לפוסט זה

אני זוכר שלפני כשנה אמרתי לקולגה, באמצע דיון סוער על אינטרנט, שבסוף כולם יעשו אגרגציה על האגרגטורים. כיום אנחנו מתקרבים לזה עם הגל הפתאומי של אגרגטורים חברתיים שנחתו עלינו בשבועות האחרונים. הרשימה ארוכה מדי על מנת להזכיר את כולם אבל אלו המצליחים לזכות בהכי הרבה יחסי ציבור ( וזה רק בגלל הקשרים האישים של היזמים שלהם וממש לא בגלל שהם מוצר טוב יותר מאחרים) הם friendfeed ו socialthing .

עכשיו יש גם אתר חדש שלא הצלחתי להבין אם הוא בדיחה או אמיתי, שעושה אגרגצייה לכל האגרגטורים שעושים אגרגצייה לאתרים אחרים.

למי שלא יודע, אגרגטור חברתי זוהי תוכנה שעוקבת אחרי כל מה שהחברים שלך עושים באינטרנט ומייצרת לך news feed כמו בפייסבוק שמראה מה כל אחד מהחברים עשה. דוגמאות לפידים שתקבלי הם: דנה פירסמה תמונה חדשה בפליקר, יוסי כתב פוסט חדש, אריק חירבן בעזרת טוויטר, דני יצר קשר חדש בלינקדאין וכו'.

ג'וש מהרהר על העתיד של השירותים האלו, וכמו יזם טוב חושב כבר על השלב הבא שלו הוא קורא feeds 2.0. בשלב הזה, אומר ג'וש, יהיה לנו כמובן עודף של מידע שהאגרגטורים יספקו לנו. האגרגטורים החדשים שיבואו עלינו לטובה יהיו חכמים יותר וידעו לפעול בצורה אוטומאטית בהתאם לפיד שקיבל המשתמש.

לדוגמא אם קיבלת שני פידים. בראשון מייקל ארינגטון פירסם תמונה ובשני משה מקריית אתא כתב תגובה בבלוג אז התוכנה תדע שיותר מעניין אותך מה מייקל ארינגטון עשה ושכדאי לך להסתכל על זה. ובנוסף התוכנה תדע עם מי יש לך קשר יותר טוב ויותר חשוב לך לראות את הפעילות שלה.
לדעתי כל האגרגצייה של אגרגטורים האלו יעצר כאשר יהיה אגרגטור חברתי מספיק חכם שידע לא להציף אותי מצד אחד, אבל מצד שני להראות לי את כל הדברים החשובים שחברים שלי פרסמו ברשת. יש כאלה שיטענו ששירותים כאלה הם ממש קיקיונים ואני מסכים איתם. אבל יש אנשים (שאני אחד מהם) שמעניין אותם לדעת מה הרשת החברתית שלהם עשתה ברשת. מעניין אותי האם אחד החברים פירסם פוסט מעניין, האם הוא פירסם לינק למיזם חדש ומעניין וכו'. זה בסך הכל עוד דרך לקרוא חדשות ולהתעדכן במה שחשוב.

עוד פיצ'ר חזק שהייתי רוצה לראות באגרגטורים חברתיים זה שהאגרגטור ידע למצוא לי אנשים ברשת שמפרסמים דברים שמעניינים אותי ולהיפך, וכתוצאה מכך אוכל להתחבר ולפתח קשרים עם אנשים בעלי תחומי עניין דומים.

העצמת הפרט זהו תהליך שבו כל אחד מאיתנו מגדיל את כוחו להשפיע ולשנות על המתרחש בחברה ובסביבתנו האישית. אחת הסיבות העיקריות להעצמת הפרט היא המידע הרב שיש ביכולתנו להשיג כיום. כמו שאומרים, מידע/ידע זה כוח. ככל שלפרט יש אפשרות להשיג ולהיות נגיש ליותר מידע/ידע כך הוא יכול "להתעצם".

דוגמא פשוטה: פעם היית הולך לרופא בעינים עצומות ומפחד לשמוע מה יש לו להגיד. היית כמו בובה על חוטים שהרופא שולט בה. היום אתה עושה חיפוש שעה-שעתיים בגוגל על הסימפטום שיש לך, מגיע לפגישה ומלמד את הרופא דברים שהוא כבר הספיק לשכוח. לך יש יותר מידע ולכן לך יש יותר כוח.

המידע הרב שיש ברשותנו ברגע נתון, והמידע שיש באפשרותנו להשיג בקליק אחד מעצימים אותנו וגורמים לנו להרגיש פחות חסרי אונים. אם פעם היו יכולים לרמות אותנו בתור צרכנים, היום מרוב כתבות על צרכנות אנחנו מגיעים לחנות ועושים הרצאה למוכר על החוקים החדשים שעברו בכנסת ומה מותר ומה אסור לעשות. כל התהליכים האלו גורמים להעצמה משמעותית בכוחו של הפרט וכתוצאה מכך משנים את הדרך שבה אנחנו מעצבים (מבחינה קונספטואלית) עסקים.

אחד הדברים המעניינים בתהליך העצמת הפרט, הוא שאנו נדרשים לעבור מלהיות ייצור יחסית פאסיבי ליצור אקטיבי. אנחנו צריכים לדאוג לכך שנקרא את המידע הנכון, אנחנו צריכים לעשות מחקר שוק לפני שאנחנו לוקחים משכנתא באחד הבנקים, אנחנו צריכים לברר על קבלן לפני שאנחנו שוכרים אותו, אנחנו צריכים לדאוג שכל המידע הפוליטי הרלוונטי יגיע אלינו ובקיצור אנחנו אלו שצריכים לדאוג שהמידע החשוב לנו (אשר מתורגם לכוח) יהיה אצלנו בידים בזמן הנכון ובהקשר הנכון.

יש הרבה מקורות שיכולים לגרום העצמה לפרט: כסף, כריזמה, עמדה, סמכות, כוח פיזי ומידע. כאשר יש לנו יותר מכל אחד מהמרכיבים האלו אנחנו מתעצמים. כיום התליך שקורה בעולם הוא שלכולנו יש הרבה יותר מידע מאשר מה שהיה לנו פעם. זה כמובן בעיקר בזכות רשת האינטרנט אבל גם בזכות רשתות אחרות( טלוויזיה, עיתונות, רדיו).

איש חכם עם הרבה ניסיון במדייה הישנה אמר לי לפני כשנה ש"פעם היה פה משעמם, אבל מאז שהאינטרנט הגיע הוא מרגיש שאנשים חווים סוג של התגלות". לא הבנתי אז למה הוא מתכוון וזה נראה לי מופרך, אבל ככל שחושבים על זה יותר מבינים שכאשר יש לנו יותר מידע על הסביבה שבה אנחנו חיים, אנחנו אכן חווים סוג של התגלות.

זה כמו שתנחיתו בן אדם באמצע מטע בננות ענק והוא רואה רק את מה שמסביבו בטווח של כמה מטרים. פתאום תאפשרו לבן אדם לעלות להר גבוה ליד ואז הוא יבין, שהמטע באורך של 2 קילומטר, יש 4 פועלים תאילנדים שעובדים מ-9 בבוקר עד 7 בערב וכל 5 שעות מגיע הבוס בשביל לתת הוראות. העלייה להר הגובה והמידע שהוא סיפק לבן אדם גרמו לו לסוג של התגלות ואיפשרו לו להבין בצורה ברורה יותר את הסביבה שבה הוא נמצא.

כיום, אני מאמין ששבזכות המידע הרב שהאינטרנט מספק לנו הוא מספק לנו יוצר סוג של התגלות אצל בני האדם. התגלות שנובעת מנגישות למידע רב אשר גורם לנו להבין בצורה טובה יותר את הסביבה שבה אנו חיים.

לא רק שהפרט צורך כל כך הרבה מידע שנותן לו עליונות מסוימת, לפרט יש בזכות האינטרנט גם יכולות הפצה כמעט אין סופיות. פעם בשביל להפיק אלבום מוזיקה היית צריך לשכור אולפן, סוכן, מפיק, חברת תקליטים ועוד מלא אנשים על מנת שהם יעזרו לך למכור את המוזיקה שעשית. היום אפשר להפיק הכל על המחשב הפרטי אבל יותר מזה, אפשר להפיץ את זה לעולם כולו בזכות האינטרנט וללא כל עלויות.

לא זוכר את השם של הבחור, אבל לא מזמן קראתי על מוזיקאי שמוכר עשרות אלפי אלבומים בזכות הבלוג הפופולארי שלו. הוא משווק את עצמו בעזרת הבלוג ופעיל ברשתות חברתיות למינהם. זוהי דוגמא קלאסית למצב בו האינטרנט ויכולת ההפצה שלה מעצימה את הפרט בצורה ניכרת.

כמובן שגם טרנד הפרסומות הממוקדות הוא חלק מתהליך העצמת הפרט. בזכות המידע והכוח שיש לנו היום, אנחנו לא מוכנים להתפשר על פרסומות לא ממוקדות. עסק שלא מתחשב בנו ומראה פרסומות לא ממוקדות ומעצבנות הרבה פעמים יפסיד את תשומת ליבנו. ועל כלכלת תשומת הלב שמעתם כבר?

מגזין טיים נתן תוקף לדיונים ומחקרים שנערכו בשנים האחרונות בעולם לגבי העצמת הפרט. בשנת 2006 הוא הכריז עלינו כעל אנשי השנה. מגזין טיים בכבודו ובעצמו הבין ואישר שהפרט הוא זה שעשה את שנת 2006 למה שהיא הייתה. כמובן שמאז כוחו של הפרט המשיך להתעצם בעקבות מהפכת המידע המתחוללת בעולם.

היום, בזכות אתרים כמו יוטיוב, פליקר,דיגג ופלטפורמות בלוגים למינהן, הפרט יכול בקליק אחד לשנות את העולם. סרטון שמישהו מעלה ליוטיוב, תמונה בפליקר, פוסט בבלוג. כל אלו בהתאם לתוכן שלהם, מאפשרים לפרט לשנות את העולם לא פחות מאשר העיתונות והטלויזיה יכלה עד לפני כמה שנים. הפרט חזק והפרט אוהב את זה.

לסיכום אומר שעסקים אשר לא יבינו את הרצונות החדשים של הפרט לשלוט על תהליכים בחיים שלו, כנראה לא יוכלו לבלוט לאורך זמן. כבר היום הרבה אנשים מעדיפים לבנות לעצמם תחנת רדיו (last.fm) מאשר להקשיב לתחנת רדיו שהעורך מחליט מה יהיה בה. הם מעדיפים לבנות לעצמם עיתון אישי (קורא רסס) מאשר לקרוא את העיתון שהעורך המלומד הכין בשבילם. הם רוצים לבנות לעצמם דף בית אישי ולא לקבל אותו מהספק אינטרנט או מחברת הדפדפן.

כמובן שלא בכל עסק הפרט רוצה לשלוט, אבל ברובם הוא רוצה שתיהיה לו מידה מסוימת של השפעה. עסקים שילכו נגד הזרם של העצמת הפרט, יראו איך לאט לאט הפרט עוזב אותם לטובת עסקים שכן מאפשרים לו להשפיע ולשלוט.

ככל שהאינטרנט יתפתח ויהיה לנו יותר מידע נגיש ודרכים חכמות לצרוך אותו תהליך העצמת הפרט יתגבר.

איי לכך, אם יצליחו לחסום לנו את האינטרנט, נפסיד את כל מה שבנינו בעשורים האחרונים, נאבד את החמצן שלנו (המידע הרב שהאינטרנט מספקת) ונחזור להיות יצורים פאסיבים הנשלטים כבובות על חוטים בידי התאגידים אשר שולטים בצינורות המידע.

לא חשוב איפה, תקרא על מהפכת המידע באינטרנט, כולם יתלהבו מהמהפכה שאנו נמצאים בתחילתה, אבל באותו נשימה יגידו שעוד אי אפשר לציין בבירור את מרכיבי המפכה וכמובן לא את תוצואותיה.
כאשר מנסים לחזות מה יקרה בעולמנו כתוצאה ממהפכת המידע, חוזרים תמיד למהפכה התעשייתית שהתחוללה בסוף המאה ה-18 עד לתחילת המאה ה-19. הסתכלות על ההשפעות של המהפכה התעשייתית עוזרת לנו להבין במעט לאן מהפכת המידע לוקחת אותנו.

אומרים שאנחנו היום איפה שמהפכת התעשייה הייתה ב 1820, 40 שנה לאחר שג'יימס וואט שיפר בצורה משמעותית את מנוע הקיטור אשר היה למהפכה התעשייתית מה שהמחשב הוא למהפכת המידע- הטריגר שיצר את המהפכה.

מי שילך ויקרא איך העולם התנהל לפני ואחרי המהפכה התעשייתית יבין שלאחר המהפכה (וגם בזמנה) החברה שלנו עוצבה מחדש. הדרך שבה משפחות מתנהלות, אנשים מתקשרים, מדינות נלחמות, אנשים עובדים, מקומות עבודה מאורגנים ועוד דברים רבים השתנו בעקבות המהפכה התעשייתית. הנה כמה דוגמאות:

1. יזמות

Jean Baptiste Say, כלכלן צרפתי, טען בשנת 1803 שנוצר מושג חדש בעולם בעקבות המהפכה התעשייתית- יזם.

2. עבדות

פאל ג'ונסון כתב בספרו "ההיסטוריה של העם האמריקאי" שהמהפכה התעשייתית היא זאת שעודדה את הקאמבק של העבדות בעקבות הדרישה העצומה שהיא יצרה לכוח עבודה זול.

3. משפחה

היום אנשים תמיד מנסים להפריד את המשפחה מהעבודה אבל לפני המהפכה התעשייתית המשפחה תמיד הייתה עובדת ביחד. אם זה בשדות או בבתי המלאכה. המפעלים שהוקמו בתחילת המהפכה התעשייתית היו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהתנהלות המשפחה הופרדה מהעבודה היומיומית.

4. תחבורה

ממש בתחילת המאה ה- 19 נבנתה מסילת הברזל הראשונה לרכבת , אשר ללא ספק שינתם לעולמים את החברה, הפוליטיקה וההכלכלה שלנו.

גם במהפכת המידע החברה שלנו מתעצבת מחדש על מנת להתאים את עצמה לעולם שמונע על ידי כלכלת המידע. ג'ורג סימנס כותב בספרו המעולה, " החברה שלנו מתארגנת מחדש ומשנה את המבנה שלה על מנת להתאים את עצמה לעולם הידע. המחסומים, המעכבים, המכשולים והמבנים (הארגונים) המיותרים נעלמים לטובת מודלים יעילים המאפשרים יצירת ידע , הפצה, תקשורת, פרסונליזציה וזרימה חלקה."

אפשר לשמוע היום אנשים שמתלוננים על השינויים שחלים("היום הכל באיימייל, אני בקושי פוגש את החברים שלי"), אבל מצד שני יש גם אנשים שמתלהבים מהשינויים שמתחוללים בחברה בעקבות מהפכת המידע (" הבן שלי גר בחו"ל עם הילדים שלו כבר 5 שנים אבל כל שבוע אנחנו מדברים בסקייפ ורואים אחד את השני בוידאו, זה מדהים איך בזכות הסקייפ אני שומרת על קשר מצוין איתם").

שינוים המתחוללים כיום בחברה, בכלכלה, בפוליטיקה, בתודעה, ביחסים בין אנשים ובטכנולוגיה יכולים כמעט כולם להיות מוסברים בעזרת העקרונות של מהפכת המידע.

מהפכת המידע זה תחום רחב. בפוסט הזה מעניין אותי לדבר על עולם היזמות וההתפתחות הצפויה שלו בעקבות מהפכת המידע.

החברות וההמצאות שהצליחו בגדול ויצרו מולטי מיליונרים במאה שנים האחרונות, היו החברות שענו על הצרכים וההזדמנויות שנוצרו כתוצאה מהמפכה התעשייתית. כגון: כותנה (חברות בגדים וכדומה), חברות טיסה, חברות לייצור מכוניות, חברות לבניית בתים, חברות הפצה, ספנות, טלפוניה ועוד רבים.

מהסתכלות על העבר אני מאמין שהחברות והמיזמים שיצליחו בעולם בשנים הקרובות יהיו מיזמים שיענו על צרכים שיתעוררו כתוצאה ממהפכת המידע. הראשונה והברורה ביותר מבינהם היא כמובן גוגל שעשתה קצת סדר באנרכיה שהתחילה להתחולל בעקבות מהפכת המידע.

ג'ורג סימנס בוחן בספרו (שהוזכר קודם) מה הם הצרכים שמתעוררים כתוצאה ממהפכת המידע:

1. צריכת מדיה

2. עבודה משותפת ( collaborate)

3. חיפוש מידע

4. שמירה ואגירת מידע

5. אימות ונתינת תוקף

6. ביטוי עצמי שלנו ושל רעיונותנו

7. צריכת תוכן ( פעם- שעה עיתון בבוקר, היום- 30 פוסטים בשעת גלישה באינטרנט)

8. תפקוד בסביבות ידע קיצוניות

השורה התחתונה בפוסט הזה היא שלדעתי החברות שיצליחו בגדול בעשור הבא הם החברות שיענו על אחד מהצרכים שציינתי למעלה, או צרכים אחרים שיתעוררו בעקבות מהפכת המידע. כמו שהחברות הכי גדולות במאה האחרונה היו כאלו שענו על צרכים שנוצרו כתוצאה מהמהפכה התעשייתית, כך גם החברות שיצליחו בשנים הבאות יהיו אלו שיענו על הצרכים שיתעוררו כתוצאה ממהפכת המידע.

אפשר לקחת מודל זה וליישם אותו כאשר בוחנים חברות סטארט-אפ ומיזמים. לבדוק האם המיזם עונה על צרכים שמתעוררים כתוצאה ממהפכת המידע וגם האם הוא יוצר הזדמנויות חדשות שאפשריות רק בזכות התקופה שבה אנו חיים.

גוגל הצליחה כי היא ענתה על צורך עז של מהפכת המידע. הגוגל הבאה תיהיה חברה שתענה על צורך עז נוסף שנוצר אצל אזרחי העולם כולו כתוצאה ממהפכת המידע.

בפוסט הקודם דיברתי על העתיד של תוכנות לצריכת תוכן ובפוסט הזה אדבר על העתיד של תוכנות ליצירת תוכן. שני תחומים שונים מאוד. כמו ההבדל בין גוגל רידר לוורדפרס, בהתאם.

כשהקמנו את עוגיות רצינו להתמקד בתוכן איכותי על אינטרנט. אחד הדברים הראשונים שהיינו צריכים לברר עם עצמנו מה הוא בכלל תוכן איכותי . הפוסט הזה הולך לדבר על מרכיב אחד מתוך המכלול והוא קישורים חיצונים.

ביקשנו מכותבי עוגיות להשתדל לשים 4-8 קישורים בכל מאמר שהם כותבים. מאמר עם קישורים מראה קודם כל על כך שהכותב התאמץ והלך וחיפש אתרים או מקורות קשורים ברשת. אבל יותר חשוב מזה, המאמר שהכותב מייצר הוא רק פיסת ידע קטנה ממה שקיים כבר ברשת. בעזרת הקישורים שהוא שם הוא מאפשר לקורא להרחיב את הידע שלו על הנושא הנכתב.

טיפול חכם ואוטומטי בקישורים חיצונים בתוכנות ליצירת תוכן יהיה לדעתי ההתקדמות המשמעותית הבאה שהתוכנות האלו יעשו.

אם ענר רבון מדבר על הבעיות של מודל ההון סיכון, אז בתור קורא אשמח לקבל במאמר עצמו קישורים שענר חשב שהם רלוונטים, שיאפשרו לי ללמוד יותר והכי חשוב, לראות את התמונה המלאה. קורא אשר הגיע למאמר של ענר צריך שתיהיה לו אפשרות להרחיב את הידע שלו פי כמה וכמה רק בזכות המקורות הנוספים שענר נתן. הקורא צריך לראות את התמונה המלאה עד כמה שאפשר.

לכתוב פוסט בלי קישורים רלוונטים זה כמו למכור פאזל בלי כל החלקים. או ספר בלי כל העמודים.

במצב האידאילי כמעט לכל מילה או אוסף של מילים יהיה קישור לאנשהו ברשת. אם תעברו על המילים והמשפטים במאמר הזה לדוגמא תראו שאפשר לשים קישור כמעט על כל מילה ועל כל משפט. אם אנחנו לא מקשרים למקורות אחרים אנחנו פוגעים במבנה הבסיסי של הרשת. הרי מה שווה רשת שלא מקושרת?

למרות שזהו המצב האידאלי כמעט אף אחד לא נוקט בו מכמה סיבות:

1. חוסר זמן

אם אכן הייתי רוצה לשים קישורים על כל מה שאני יכול במאמר הזה, היה לוקח לי כמעט יום שלם לכתוב אותו רק בגלל שאני אצטרך לחפש תוכן ששווה קישור ומתאים להקשר של המילים או המשפט שעליו אני רוצה לשים את הקישור.

2. חיפוש לא יעיל

הבעיה היותר קשה היא איך אני מחליט לאן לקשר. אם יש לי את המשפט, "אם אנחנו לא מקשרים למקורות אחרים אנחנו פוגעים במבנה הבסיסי של הרשת", אני רוצה לקשר למאמר שמסביר בהרחבה את המשפט הזה. זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית מכוון שאם אני אכתוב את המשפט במנועי החיפוש, הם לא ידעו למצוא לי מאמרים שמדברים על הנושא הזה אלא רק מאמרים שיש בהם בדיוק את המילים האלו. על מנת למצוא מאמר שמתעסק בתחום אני אצטרך מנוע חיפוש סמנטי שיודע להגיד על מה המאמרים שהוא מצא מדברים. אבל מנוע חיפוש סמנטי אין לנו ממש היום.

העתיד בתחום התוכנות ליצירת תוכן יהיה הוספת חוכמה על מה שכבר קיים היום. לדוגמא במהלך כתיבת המאמר שלכם בוורדפרס או בכל תוכנת ניהול תוכן אחרת שאתם כותבים, התוכנה תעבור על מה שכתבתם כבר, תקח את התוכן, תחפש קישורים רלוונטים אליו ותצמיד אותם לטקסט שתפרסמו. יש כבר חברה שעושה משהו דומה אבל היא עוד ממש בתחילת דרכה ולא ממשת את החזון בצורה מלאה.

התוכנות החכמות לניהול תוכן ידעו למשל לקחת את המילה וורדפרס ולקשר אל האתר הרשמי שלהם. הם ידעו לקחת את המילה ליאור לוין ולקשר אל העמוד שלי בלינקדאין. הם ידעו לקחת את הביטוי "חיפוש סמנטי" ולקשר אל מאמר בתחום. כל זה כמובן ללא כל התערבות שלכם המשתמשים. בכך התוכנות יפתרו את שתי הבעיות שציינתי: זמן ויכולת לדעת לאן לקשר.

כשטים ברנרס לי המציא את רשת האינטרנט הוא התכוון שהכל יהיה מקושר אחד לשני. בימים הראשונים זה עוד איכשהו עבד אבל ככל שהתוכן התרבה זה ניהיה בלתי אפשרי לקשר הכל להכל. כאשר התוכנות החכמות יקשרו במקומנו למקומות הנכונים, הרשת תתחיל להיות באמת רשת, הקוראים שלנו יוכלו להחכים יותר ואולי סוף סוף החזון של טים לרשת אמיתית יתקרב למימושו.

תוכנת קורא הרסס הייתה המצאה גאונית. היא איפשרת לנו לקחת תוכן מאתרים מסוימים ולהציג אותו במקום אחד. היינו יכולים להיות מנויים למאות אתרים ולקרוא את כל התוכן שלהם אצלנו בתוכנה בצורה נוחה.

מה שתוכנת קורא הרסס עושה זה בעצם לוקחת את התוכן של הבלוג מקובץ ה- XML שלו. קובץ ה- XML זה לא איזה משהו מסובך במחשבים. זה פשוט דרך אחרת להציג את המאמר שכתבתם בבלוג. המאמר שלכם כאשר הוא מופיע ב-XML ( בשונה מ-HTML שככה הוא מוצג בבלוג שלכם) מציג אך ורק את הטקסט ועוד כמה דברים שנותנים מידע על הטקסט. כמו למשל הכותב של המאמר, התוכנה שבה השתמשו בשביל לפרסם את המאמר, התאריך שבו פורסם המאמר, הקטגוריה ועוד. שיטת ה XML בעצם איפשרה את התפתחות קוראי הרסס.

קוראי הרסס יודעים לקרוא רק את המידע שמוצג בקובץ ה XML. העניין הוא שהמידע שמוצג שם הוא מועט מאוד( תאריך, קטגוריה, שם כותב, שם תוכנה, תגיות, ועוד כמה דברים בודדים).

העתיד של תוכנות לצריכת תוכן יביא אלינו קוראי רסס ( שלא יקראו ככה), שיודעים להציג מידע הרבה יותר מעניין מזה. כיום קורא הרסס שלכם מציג מידע על המאמר ממה שהוא רואה בו. בעתיד לעומת זאת, התוכנות לצריכת תוכן ידעו להראות לכם מידע על המאמר בייחס למה שיש ברשת.

בוא נקח לדוגמא את המאמר שענר רבון כתב על הבעיות במודל של קרנות ההון סיכון. כאשר המאמר הזה יופיע בקורא רסס המתקדם שלכם תוכלו לקבל מידע כמו למשל:

1. מאמרים שהתפרסמו בימים האחרונים ומדברים על אותם נושאים.

2. מאמרים שהתפרסמו בעבר ודיברו על נושאים דומים.

3. מאמרים אחרים של ענר רבון ברחבי הרשת.

4. מאמרים על פוקסיטונס, ידע, קוויגו, קסמבה וגיזה שענר מזכיר שם.

6. עוד מאמרים על מודל הבייסבול שעליו ענר מדבר.

ועוד מידע רב ונוסף.

ברשת כמו ברשת הכל צריך להיות קשור. הרשת חזקה רק עם הכל מחובר עם הכל. כך גם אנחנו בני האדם שצורכים את התוכן, נתחזק אם כל התוכן יהיה מחובר עם כל התוכן. כאשר בדף אחד בקורא הרסס המתקדם שלנו שבו מופיע המאמר של ענר יופיע גם כל המידע שציינתי יחד עם עוד דברים נוספים, נוכל להפיק מהמאמר של ענר הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים היום.

תארו לכם שאני קורא עכשיו מאמר על Semantinet אשר גייסה כסף לא מזמן. כאשר אני מקבל את המאמר לקורא רסס המתקדם שלי מתחתיו אני מקבל מידע על המשקיעים שלהם שצוינו בפוסט ועל השקעות שלהם בעבר, כמו כן אני מקבל מידע על היזמים שלהם (עברם, כתובת אימייל, כתובת פייסבוק, לינקדאין), אני גם מקבל מידע איפה החברה נמצאת והאם יש לי חברים שעובדים שם. כל המידע הזה יכול לעזור לי בהמון דברים, למשל: ליצור קשר עם המשקיעים שישקיעו בסטארט-אפ שלי, ליצור קשר עם היזמים להציע שיתופי פעולה, אם יש לי חברים שם אז לדבר איתם ואולי לקבל מידע על הפעילות של החברה שיכול לעזור לי מבחינת תחרות . אין סוף לאפשרויות שיש לנו בתור צרכני תוכן כאשר הכל מקושר. הדבר המעודד הוא שכל המידע הזה שציינתי קיים ברשת, רק צריך לדעת להוציא אותו.

ברגע שנעבור לעולם שבו אנחנו צורכים את התוכן שלנו עם מידע עליו ממקורות אחרים ברשת, בניגוד למצב של היום שאנחנו צורכים את התוכן רק עם מידע ישיר שיש באתר עצמו, נוכל בתור בני אדם להגיע לתובנות שלא יכלנו קודם.

תחשבו על בן אדם שקורא מאמר על חברת סטארט-אפ חדשה ולא מכיר את המשקיעים שלה, לא מכיר את היזמים ולא מכיר את התחום. לעומת זאת אדם שקורא את המאמר על אותה חברת סטארט-אפ אבל ליד המאמר יש לו קישורים למאמרים על המשקיעים, למאמרים על היזמים יחד עם קישורים לכרטיס שלהם בלינקדאין ומאמרים של המומחים בתחום אשר מסבירים מה החברה הזאת עושה. הכל במקום אחד ובמרחק כמה קליקים. הבן אדם השני כמובן, יהיה הרבה יותר חכם לגבי החברה ויוכל להסיק תובנות שלבן אדם הראשון ייקח ימים לחפש ולא בטוח שהוא בכלל יימצא את המידע החשוב.

אפשר להבין כמה זה חשוב על ידי הסתכלות על הפונקציונליות של המוח שלנו. כאשר אנחנו מכירים מישהו חדש המוח שלנו מתחיל לרצות להצליב מקורות. הוא שואל את האיש החדש מאיפה הוא, בן כמה הוא, איפה הוא עובד ואיפה הוא עבד לפני זה, האם יש לו בת זוג, וכו'. אפשר להשוות את זה גם לעולם האקדמיה. מאמר אקדמאי שיש בו המון קישורים והפניות למקורות מידע נוספים יהיה יעיל יותר ומוערך יותר מאשר מאמר שלם ללא הפנייה אחת למקורות נוספים.

בסופו של דבר קוראי הרסס לא יקראו ככה כי הם יעשו הרבה יותר מאשר לקרוא את פורמט הרסס. התוכנות האלו יהיו סוג של פורטלי תוכן אישים ולא רק שהם יאפשרו לכם לקרוא תוכן הם יאפשרו ללכם ללמוד, להסיק מסקנות, להשכיל ויצרו פוטנציאל עצום לפרט ולקולקטיב לפתח תובנות לגבי העולם שלא היו אפשריות בעבר.

תארו לכם מצב מגניב שבו אתם נוסעים במכונית שלכם, ובדרך לעבודה קול נחמד ונעים מקריא לכם את הכותרות של החדשות בתחומים שאתם אוהבים, במקום שתצטרכו לקרוא אותם ב- Ynet או ב Nrg ולבזבז זמן יקר בלמצוא את מה שמעניין אתכם.

זה יכול להיות נחמד, אבל העניין שכיום אין כמעט שום סיכוי שדבר כזה יקרה. על מנת שזה יקרה יהיה צריך להיות שיתוף עסקי בין יצרנית המכוניות (או מי שמייצר את הכלי שמקריא את החדשות) לבין ספקי התוכן ( Ynet, NRG). הרווחים של זה, ביחס למאמץ לא יהיו משמעותיים ולכן אין הרבה סיכוי שאחד מהצדדים יזום את השיתוף פעולה.

לעומת זאת, בעולם שבו התוכן חופשי נוכל בעזרת תכנות פשוט למשוך את התוכן שמתפרסם ב Ynet וב NRG ולהביא אותו למכונית שלכם. כל מתכנת מתחיל היה כותב קצת קוד שימשוך את החדשות מ Ynet ומשתמש בטכנולוגיה שיודעת להקריא טקסט דיגטלי והנה לכם גאדג'ט מגניב לאוטו.

הפוטס הזה לא עוסק בגאדג'ט והבאתי אותו רק כדוגמה. העניין המרכזי הוא שאין הרבה סיכוי היום ש-Ynet וגופים דומים יאפשרו לכל אחד לקחת את התוכן שלהם בחופשיות. Ynet מרוויחים כסף על כל צפייה בתוכן שלהם וכיום, אם הם יאפשרו לאנשים לקחת את התוכן שלהם ולא לשלם להם על כל ציפיה, כל המודל העסקי שלהם יתפרק והם יכולים לסגור את הבאסטה.

בגלל שגופי מדייה גדולים לא רוצים לאפשר לכל אחד לקחת את התוכן ואת הידע שמתפרסם אצלם, נמנע מאיתנו התקדמויות טכנולוגיות משמעותיות בצורה שאנחנו אפילו לא יכולים לתאר. כשמידע וידע בעלי ערך שמורים אצל גופים גדולים ולא יכולים להתפשט לכל מי שצריך אותו בזמן שהוא צריך אותו העולם מתפתח הרבה יותר לאט.

החשיבות שבלאפשר למידע וידע לעבור בחופשיות בין אדם לאדם ובין מכונה למכונה מבלי מגבלות כספיות וגאיוגרפיות היא עצומה והיא יכולה לעזור בראיית המקרו לפתור אין ספור בעיות גלובליות.

כמו שאמרתי, הסיבה היחידה שהתאגידים הכלכלים לא מאפשרים ניידות של מידע היא מכוון שאין להם מודל עסקי לעניין. אם Ynet ומקביליה היו מרוויחים מכך שהם היו מאפשרים ניידות מלאה של המידע שלהם, הם היו עושים את זה בכייף.

לכן יש צורך עז למצוא מודלים כלכלים לעולם שבו התוכן לא יושב במקום אחד ורווחים לא מגיעים מכמות צפויות.

הדבר היחיד שמעודד זה שאם מסתכלים על האינטרנט, החברות שגדלות הכי מהר הן החברות שמאפשרות למידע שלהם להיות נייד. גוגל מצטיינים בזה וכמעט לכל שירות שלהם יש API שמאפשר לקחת את המידע ולעשות איתו המון דברים, הצמיחה המשמעותית של פייסבוק הגיעה כאשר הם הכניסו את ה- API, דיגג ראו גם כן צמיחה יפה כאשר הם שיחררו את ה API שלהם.

חברות צריכות להבין שכאשר יש יותר משתמשים ולקוחות, הרווחים יגיעו, גם אם זה לא ברור עדיין מאיפה. ככל שיש יותר אנשים שהעסק שלכם מייצר להם ערך, האנשים האלו ישלמו בסופו של דבר על הערך שאתם יוצרים, בצורה כזאת או אחרת. כאשר הטכנולוגיה מתקדמת ומשתנה, המודלים העסקיים גם כן משתנים. לכן אין מה לדאוג. אם מסתכלים על העבר, החברות שפשטו את הרגל ונעלמו הן דווקא החברות שלא השכילו לזרום עם הטכנולוגיה וניסו לאחוז בכוח במודלים עסקיים ישנים. וכן, גם בעלי המניות מבינים שאם חברה לא מאמצת טכנולוגיות חדשות העתיד שלה לא מזהיר.

בחו"ל המצב מתחיל להיות טוב יותר עם ההצטרפות של הגופים הגדולים ביותר לארגון שנקרא Dataportability ומעודד ניידות של מידע. בארץ המצב בכלל לא מעודד. האמת אני לא מכיר אף חברה שפונה לשוק הישראלי שיש לה API. התקווה היחידה שלי בארץ היא מתפוז ואני מקווה לראות אותם פותחים קצת את העסק שלהם ומאפשרים ניידות של מידע.

כאשר גופים כלכלים יאמצו מודלים עסקיים חדשים ובזכות זאת הטכנולוגיות החדשות שממתינות בדלת יוכלו להתפרץ פנימה, נראה עולם מעניין ומרתק עם אפשרויות שבחיים לא דמיינו.

לסיום סרטון שמסביר בקצרה מה זה ניידות מידע.

@http://www.youtube.com/watch?v=553DckaDiko