אני לא חושב שגוגל קראו את הפוסט הקודם שלי בעניין הזה, אבל מאוד התרגשתי להיכנס לבלוג הרשמי של גוגל ולקרוא את ההודעה האחרונה שפרסם דיויד דראמונד (סמנכ"ל בכיר).

ומעשה שהיה כך היה:

גוגל גילו שגוף צד שלישי מנסה שוב ושוב להיכנס לחשבונות מסוימים שבעליהם הם שוחרי זכויות אדם, ופעילים בחזית הזאת בסין. גוגל יכולים לדעת את זה ולהבין את הקשר בין קבוצת האנשים האלה – כי הם יודעים כל מה שאנחנו כותבים בדואר ה-Gmail שלנו (מסתבר שהאח הגדול גם עוזר לפעמים). התקפה דומה נעשתה כלפי חברות נוספות בתחום הטכנולוגיה, האינטרנט ועוד. מספר חשבונות מייל אף נפרצו בפועל, אך המידע שהצליחו להשיג מאותם חשבונות הסתכם במידע על בעל החשבון, ושורות הנושא של המיילים השונים בחשבון שלו. בצירוף עם דרישות צנזורה חוזרות ונשנות, גוגל החליטו שהם שוקלים מחדש את הפעילות במדינה – ואינם מוכנים יותר לצנזר את התוצאות המוצגות בסין.

הודעה מרגשת ביותר!

בשבועות הקרובים תתכנס החברה עם ממשלת סין, ויתקבלו החלטות לגבי הצעדים הקרובים. גוגל אינה נרתעת מהעובדה שייתכן ויאלצו לסגור את Google.cn, ואף לסגור את משרדיה בסין.

מי שיקרא את המכתב המלא (מתורגם במלואו כאן), יזהה משפט שנכתב בסוף " אנו רוצים להבהיר כי המהלך הזה היה מונע על ידי המנהלים שלנו בארה"ב, וללא ידיעה או מעורבות של העובדים שלנו בסין". משפט מאוד מאוד תמוהה בעיני. שכן למה הוא נכתב אם לא כדי להגן על אותם עובדים מפני אימת המשטר?

נקווה שהכל יעבור בשלום, אבל גם אם לא, בטח לא נשמע על זה כי הכל יצונזר…

גיא בכר, מרצה בקורס קידום אתרים במכללת ג'ון ברייס

עכשיו גם בישראל, כל מפתח יכול להשתמש במפה לפיתוח אפליקציות לסלולאר ול-web

יישומים מבוססי מפה צוברים עוד ועוד פופולאריות בשוק האינטרנט והסלולר הבינ"ל והשוק הישראלי צפוי להצטרף למגמה בעקבות השקתו של האייפון בארץ. כידוע, בעולם כבר מספקת Google גישה חינמית לפיתוח אפליקציות מסוג זה ובסה"כ קיימות מאות אפליקציות מבוססות מפה כש-Foursquare היא הדוגמה הנוכחית הבולטת. בישראל לעומת זאת ספקיות המפות לא אפשרו ביצוע מהלך דומה. מעתה, מודיעה חברת waze, ספקית פלטפורמת מפות הנבנות ומעודכנות באמצעות קהילת הנהגים עצמה, המספקת אפליקציית GPS חברתית חינמית, כי תהיה הראשונה בישראל לספק גישה פתוחה וחינמית למפתחי סלולר ו-web.

עבור השירות, מבקשים ב-waze, כי האפליקציה תהיה פתוחה לציבור ותכיל את לוגו החברה. גישה למפתחים זמינה בכתובת http://www.waze.co.il/dev/. גופים עסקיים שיבחרו לשלב יכולות מפה בפיתוחים עתידיים שלהם יוכלו לקבל את המפה בתשלום, בפניה לחברה.

נועם ברדין, מנכ"ל waze: "השקתו של האייפון בישראל היא נקודת ציון מרכזית שמשפיעה ומשנה את הרגלי הצריכה והשימוש במדיה הסלולארית וממנה במקוונת. בעצם המהלך הזה אנחנו מאפשרים לכל מפתח ישראלי לפתח את ה- Killer Application הבא, ללא עלויות של רכישת זכויות שימוש במפה ובכך להשתלב באופן מהיר בתחום ה- LBI הצובר תאוצה".

ב-waze יקדמו בברכה פיתוחי יישומים סלולאריים דוגמת אלה שכבר פותחו ל-web והתבססו על מפת waze בהם: http://otobusim.co.il/ http://www.greengrass.co.il/ ו-http://www.send-wich.co.il/.

בשונה ממפות מקוונות, מסורתיות waze אינה מפה רגילה. waze מייצגת את עולם המפות החדש בו הקהילה בונה ומעדכנת את המפה באופן פעיל ושותף. תוך נסיעה עם אפליקציית web המותקנת במכשיר הסלולארי. במהלך הנסיעה מועברות נקודות הציון (GPS) לשרתי waze ומתורגמות בזמן אמת לתשתית כבישים ולנתוני תנועה ועומסים.

אפליקציית ה-GPS החינמית של waze מבוססת על מפות אלה והיא מספקת למשתמש בכל עת את המסלול המהיר ביותר לכל יעד בהתבסס על נתוני התנועה בזמן אמת. ל-waze כ-250,000 משתמשים סלולאריים (נוקיה, אייפון, אנדראויד ו-WM). בתחילת 2009 השיקה waze את האפליקציה בארה"ב ובמהלך חודש נובמבר 2009 פתחה את השירות למשתמשים נוספים ברחבי העולם. כיום זמינה waze בכ-900 ערים שונות ברחבי העולם.

אודות waze

חברת waze פועלת בתחום פיתוח אפליקציות רשת סלולאריות מבוססות מיקום וניווט בשיתוף מלא של קהילת הגולשים במדינות שונות ברחבי העולם. השירות שפיתחה waze כולל מפות המתעדכנות ברציפות, התרעות על עומסי תנועה ותאונות, ומידע המציע למשתמשים את הדרך המהירה ביותר להגיע ליעד שלהם. חברת waze מעסיקה 35 עובדים ופועלת ממשרדיה שברעננה. http://www.waze.co.il/download/ / www.waze.com

לפרטים נוספים: עינת מירון 054-7653806 / einat@meyron-mc.com

פחות או יותר מיום היווסדה של גוגל, נכתב בעמוד קשרי המשקיעים בצורה בולטת ביותר ובמילים הראשונות באותו עמוד, שזוהי יותר מסתם אמרה – זוהי צורת העבודה המוחלטת בכל הנוגע למהימנות התוכן המוצג לגולשים. אריק שמידט, מנכ"ל גוגל אף טען שאחת מפגישות העבודה בנושא פרסום ואסטרטגיה הופסקה בגלל שאחד המהנדסים התפרץ ואמר – "אבל זה רשע!!" ואותו פרויקט מעולם לא קם…

מעניינת העובדה שגוגל בחרה בכל זאת לשעות לרצונותיו של הצנזור הסיני כשבחרה להקים את מנוע החיפוש בסין, למרות אותה אידאולוגיה ברורה שלעולם אינה מתערבת בתוצאות החיפוש. כידוע, הצנזורה הסינית היא מאוד נוקשה בכל הנוגע לחשיפת פעילויותיו של המשטר הדיקטטורי השולט ביד רמה ואלימה בטיבט, ואף בתושבים הסינים עצמם (ע"ע פאלון גונג, סחר איברים, ההפגנות בכיכר טיאננמן ועוד…).

ביקורות שהופנו כלפי אריק שמידט באותו ראיון נענו בתשובה שגוגל ערכה "מדד-רוע" והחליטה שבכל זאת עדיף להיכנס לסין (בטח לא בגלל הכסף הרב שיכניסו לה כמיליארד סינים מפרסומות ושירותים אחרים) ולו בגלל שיהיה זה רע יותר למנוע מהם את העונג שבשימוש בשירותים השונים של גוגל.

את התוצאות – אתם תשפטו:

גוגל בסין, לעומת גוגל בעולם

גיא בכר, מרצה בקורס קידום אתרים במכללת ג'ון ברייס

היום פרסם YNET פרסום ראשון על הספונסרית החדשה של מכבי תל אביב. אחרי התרשמותי מהגילוי ה"מרעיש" לגבי מקורות החברה (יש לה משרדים בכמה מקומות בעולם! והיא התאגדה בגיברלטר בכלל! איך זה בכלל יכול לקרות בעידן האינטרנט?), שהיה תחקיר מעמיק מאוד ושני רק לבדיקות ה-whois שביצעו כתבים על הדומיין שבו השתמש אריק קליין בפרשת המדבקה, התפניתי להסתכל בשירותים אותם מציעה חברה פייגיאה ללקוחותיה.

החדשות הטובות (יחסית) הן שכלי מניעת ההונאה שהחברה מציעה טובים כמו של מתחרותיה. החדשות הרעות הן שלא רק שהם אינם יעילים לסוחרים מכל סוג וגודל, חלקם משרתים בעיקר ככלי להדיפת קונים לגיטימים מחוץ לאתר. כמו במקרה ה-Captcha, ככל שהסוחרים הופכים להיות מיואשים יותר בטיפול בגנבים הם מוסיפים מכשולים ברורים לעין במטרה להגביר את "עלות" הגניבה החוזרת ועל ידי כך להפריע לגנבים במלאכתם. למשל, על ידי דרישת CVV, שלושת הספרות בחלק האחורי של הכרטיס, או את סיסמת ה-3D Secure שלהם. הבעיה? תוספת הבדיקות הזו אינה מכשילה את הגנב המיומן (שמקפיד להצטייד בכל המידע הזמין על בעל הכרטיס, ולדרוש CVV גנוב עם כל כרטיס שהוא קונה), אלא את הקונה שבדיוק שכח את הסיסמה שויזה הנפיקה לו.

 זו אחת הסיבות לכך שבכל שנה, אחד הכלים המדורגים גבוה תחת הקטגוריה "מתכנן להוסיף בשנה הבאה" אצל סוחרים הוא VBV (הגירסה של ויזה ל-3D Secure), אבל משום מה הוא אינו מופיע בשימוש סוחרים כיום. אם כולם רוצים להשתמש בו, מדוע VBV אינו ה"גורילה" בשוק כלי מניעת ההונאה? מסיבה פשוטה, סוחרים זונחים אותו מיד לאחר שהוא מרסק להם את אחוזי ה-Conversion.

כשאתם מתכננים שירות תשלומים, תמיד שימו לב מהם הכלים שאתם מקבלים. אל תסתפקו בתשובה גנרית כמו "בדיקות AVS" או מגוון סיסמאות נוספות שהקונים שלכם יצטרכו לזכור; שימו לב מי לוקח אחריות על ההחלטות וההמלצות שאתם מקבלים ומי נמנע; הזהרו מכלים גנרים כמו "רשימות שחורות". העסק שלכם יקום ויפול על היכולת שלו לתרגם תנועה באתר לכסף, ואתם לא יכולים להרשות לעצמכם להפסיד אותו על טעויות בחסות שירות התשלומים שלכם. אפילו אם הוא הספונסר החדש של מכבי תל אביב.

היום התפרסם ב-TechCrunch פוסט מקיף ומעניין על סוג אחד של הונאה אפשרית בפייסבוק, Click Fraud. בקצרה, זהו מצב בו המפרסמים באתר מסויים, המשלמים לאתר בו הם מפרסמים לפי קליקים על ההודעה, מותקפים על ידי רמאים שיוצרים כמות עצומה של קליקים מזוייפים על המודעות שלהם (ע"י רובוטים או ע"י כוח אדם בעלות נמוכה, בדר"כ במדינות עולם שלישי, שתפקידו לשבת וללחוץ עד כלות).

מי מרויח מזה? כמובן שגוגל ודומותיה מרוויחות מזה ולכן באופן עקבי נטענת כלפיהן הטענה שהן אינן פועלות נגד ההונאה הזו בצורה נחושה מספיק; אבל עוד יכולים להרויח בעלי אתרים אצלם מופיעות המודעות (כמו במקרה AdSense של גוגל), או (באופן עקיף) מתחרים של המפרסמים האלה, שמעוניינים לגרום להם הוצאות פרסום מוגזמות וכך לגרום להם לעזוב את פלטפורמת הפרסום המשותפת. כרגע, ההנחה (ההגיונית) בפוסט היא שהמקור להתקפות האחרונות הוא בסוג השני, כיוון שאין מרויח ישיר מלחיצות מרובות חוץ מפייסבוק עצמה.

בתוך מאות עובדי פייסבוק, קבוצת ניהול הסיכונים היא קבוצה קטנה. לפחות לפי הפרסום הבא היא עומדת בפני גדילה משמעותית (גילוי נאות: אני מכיר את מנהל הקבוצה מעבודה משותפת בעבר, אולם מנוע מלפרסם את תגובתו לנושא). האתגרים שיעמדו בפניהם מגוונים, ונובעים בעיקר מהתחומים בהם תעסוק פייסבוק בעתיד, שיהיו קשורים מהותית בצורה בה פייסבוק רוצה לממש את הפוטנציאל שלה כדי להרויח כסף ממש: תזרים המזומנים הרשמי שלה כרגע מציין הכנסות מפרסומות, אולם רחוק ממשהו שיאפשר לה לעמוד בפני עצמה ללא גיוס הון נוסף. האפשרויות לשימוש במידע הפרטי שפייסבוק מחזיקה כדי לאפשר, למשל, חווית קנייה ייחודית ברשת, הן לא פחות ממדהימות, ואני יכול רק לקוות שנראה התפתחויות מעניינות בתחום הזה בקרוב, אולי בשיתוף פעולה עם שירותי תשלומים מקוונים אחרים. בינתיים, בפני האנשים בפייסבוק עומדים אתגרי Click Fraud אבל גם, אני משער, שטויות כמו "החברה שלי פרצה לי לחשבון וכתבה שקרים על הקיר שלי". זה אמנם משעשע, אבל אני מאחל להם שהידיים שלהם יהיו מלאות התעסוקה מהסוג המגניב הרבה יותר, זה שמאפשר לייצר כסף אמיתי לחברה שלהם.

ברכותי ל-Boku.com, שעלה לפני מספר ימים לאויר עם ההבטחה החדשה (ואולי המחודשת?) להפוך את הסלולרי שלכם לכרטיס האשראי החדש. למה לא, בעצם – מכשירי הדור השלישי חכמים יותר, קלים יותר לזיהוי, מסוגלים אפילו לזהות ברקוד בכל חנות סטנדרטית. שמעות אומרות שסלקום שקלו את האופציה הזו מספר פעמים אבל זנחו אותה מהסיבה (המפתיעה, בעיני, ובמובן מסוים גם המוזרה, בהינתן אופי החיוב הקיים) שהחברה לא רצתה לנהל קו אשראי ללקוחותיה. מהתבוננת קצרה באתר Boku אני תוהה מה יהיה האתגר הגדול ביותר שיעמוד לפתחם. האם זו תנועת קונים בלבד? האם זה האתגר לעבור את שלב ה-micropayments, תוך ניהול קפדני של הפעלת סוחרים (שאינם רק סוחרי משחקים בפייסבוק) וקוי אשראי מול ספקיות הקוים? אני חושב שזה יהיה שילוב, אך זו אינה השאלה שלי כאן – השאלה שלי היא, האם טלפונים ניידים הם "הדבר הבא" בתשלומים מקוונים?

שירותי תשלומים נאבקים כדי להגדיל את חלקם בארנק של הצרכנים, וכדי להסיר כמה שיותר מכשולים ומגבלות בין הסוחרים וכספם של הקונים. "כמובן" (יגיד הסנגור או היזם), "הסלולרי תמיד נמצא שם, זמין לשימוש, זה בעצם גאדג'ט, אתה יודע, זה לא בדיוק רציני כמו כרטיס אשראי. כולנו יודעים כמה מסוכן להשתמש בכרטיסי אשראי ברשת". אבל מבט קרוב יותר מגלה כי הטלפון הנייד אינו צעד נוסף לכיוון הכסף, זה למעשה אותו המרחק, ורק צורתו של הפלסטיק משתנה. אתה לא מחזיק בבעלות על ה"ערימה", רק עוד צינור לקבל חלק ממנה.

זה, אגב, לא בא כדי לטעון שתשלומים ניידים אינם רעיון טוב או שהם עומדים להכשל (והם עשויים, אמנם, להכשל, אולם לא מכיוון שזהו אינו הצינור הגדול ביותר לכסף), ואני מאחל ל-Boku וחבריהם את כל המזל שיצטרכו; אולם בשורה התחתונה, הטלפון שלך הוא בערך אותו הדבר כמו מספר חשבון הבנק שלך, או מספר הכרטיס, או כל אמצעי תשלום אחר – הוא מפתח לתיבת האוצר. שים את ידך על התיבה עצמה (במילים אחרות – מצא דרך להיות הבנק) - ואז באמת יש לך יתרון. עד אז, אני אמשיך לקנות את דולרי-המאפיה שלי באותה הדרך, יהיה המתווך שלי אשר יהיה.

אהלן חברים,

החל מהשבוע, פוסטים שלי בעברית יופיעו בבלוג "עוגיות". בתור התחלה אני מעתיק לכאן פוסט קצר שאני אוהב במיוחד מהבלוג העברי הקודם שלי.

השיטה פשוטה יחסית: קח דוור אחד או שניים, עדיף לך בעצם למצוא מישהו שממיין חבילות ומכתבים למשלוח. אתה מחפש את המעטפות השמנמנות קצת, אלו המרופדות, שבתוכן כרטיסי אשראי שזה מכבר הונפקו, והן נשלחים לבעליהם ברחבי המדינה.

נכון, עוד אי אפשר לקנות איתם – צריך להפעיל אותם. בגלל זה אתה נמצא על אדמת ארצות הברית. זה מלחיץ, בכל רגע יכול הFBI להתפרץ לך דרך הדלת ולעצור אותך ואת עשרת האנשים האחרים בקומונה, אבל אתם סבלניים, שומרים על פרופיל נמוך ומחכים. ביום המתאים, אחרי שצברת כמה מאות כרטיסים בזמן קצר, תפוס מונית וסע לשדה התעופה. קצת לפני העלייה למטוס הרם טלפון למרכז האישורים ופתח לשימוש את כל הכרטיסים. הבעלים המקוריים לא יודעים כלום על זה, מבחינתם ומבחינת המנפיקים הכרטיסים בדואר, בדרכם.

עד כאן הכל בסדר?

ברור, אתה במטוס, אתה בדרך למולדת, מה רע.

כשאתה נוחת, גש מהר לסוחר שאיתו אתה משתף פעולה. עדיך שיהיו כמה, עדיף לפזר את הקניות, כדי שלא ישרפו אותם, כדי שתוכל להשתמש אצלם בכרטיסים הבאים שתפעיל. קנה אצלם בעשרות אלפי דולרים, קנה אצלם מוצרים במחירים גבוהים, קנה את כל מכשירי החשמל שהם יכולים להציע.

כשהצ'ארג'בק מגיע, תן להם, לסוחרים משתפים הפעולה, לטפל בזה. גלגול עיניים לשמיים, בחיי, לא ידעתי שזה גנב. כרטיס אמריקאי, הבחור היה נחמד, הנה כאן יש לי את החתימה שלו (ואתם כבר זוכרים, כמובן, שזו עיסקת card present, הכרטיס היה שם בזמן ביצוע העיסקה, ולכן המנפיק ישא בהוצאות).

שמור את הכסף ש"שילמת" בו לסוחר עבור הסחורה. השאר את הסחורה אצל הסוחר. התחלק איתו בסכום ההונאה. הבנק ישא בהוצאות ובהחזרים.

ברכותי, הרגע ביצעת NRI. כנראה שחמשת הבנקים הגדולים חייבים לך אחוז ניכר מהפסדיהם מהונאות בשנה האחרונה. אפשר לעלות על מטוס חזרה לארה"ב ולהתחיל מחדש. יש מלא דירות להשכרה בהארלם.

לאחר תקופת נמנום בה כל העוסקים בדבר עסקו בדברים אחרים, עוגיות מתרענן עם מתכון חדש.

האתר מזמין כותבי תוכן בתחום האינטרנט להגיש מועמדותם לצוות הכותבים של האתר. הצטרפות לצוות הכותבים של עוגיות, מעבר לכבוד של חיכוך כתף וירטואלית עם שאר חברי הצוות, מהווה חשיפה לאלפי קוראים מתעשיית ההיי טק המקומית. עדיפות תינתן לכותבים מתוך התעשייה כלומר כאלה שגם כותבים וגם עובדים/עבדו בהיי טק.

התכנים הרצויים נעים בטווח רחב של נושאים: טכנולוגית אינטרנט, תרבות רשת, חדשות מהתעשייה, פילוסופיית רשת, הרהורים קיברנטיים ועוד.

מי שמעוניין מוזמן לשלוח קורות חיים והפנייה לכתבה לדוגמא למייל שלי, benny.shoham בג'ימייל.

רוצה עוגיה?

בגליון האחרון של Nodalities , המגזין מבית Talis (קישור ישיר , PDF) כתבת השער עוסקת בישום מחדש של אתר ה BBC , שעושה שימוש בטכנולוגיות של רשת סמנטית.
מעבר לישום המעניין כשלעצמו, ולענין ההנדסי שבו (ע"ע Domain Driven Design ), מענין לראות מה היה חוט המחשבה שעודד את המפתחים לפתח את האתר בצורה כפי שפותח.

הבעיות שאנשי ה BBC פגשו היו אי היכולת של המשתמשים לקשר בקלות בין פריטי המידע הרבים שמופיעים באתרים של ה BBC. כפי שטוענים המחברים, האתרים עבור התוכניות השונות פותחו בנפרד באופן מסורתי. מה שהביא לכך שכל אתר המוקדש לסידרה, למשל, הכיל המון מידע רלוונטי לסדרה, אך כל קישור למידע אחר נעשה ע"י עורכי האתר.
עם הזמן, הבינו העורכים שהקישורים שאותם מחפשים המבקרים באתר הם לאו דווקא אלה שהם ראו לנכון לקשר – כל מבקר חיפש משהו קצת שונה, עם ההקשר ההבנה והענין הפרטי שלו. כעורכי תוכן לא הייתה להם את היכולת לנבא מראש מה יהיו פריטי התוכן המעניינים על מנת לקשר אותם.
השליטה בביקור באתר עברה מידי העורכים לידי המשתמשים:

We had to recognise that non-linear storytelling puts the narrative arc into the hands of the user.
What to read, what to click, where to go next is really up to you. So storylines split and merge, meta-narratives emerge and fracture; ‘user journeys’ slip out of (editorial) control

לכאורה, כל שועל Web 2.0 ותיק יגחך למשמע המסקנה ה"כל כך 2004". אבל הנקודה כאן היא לא ההבנה על מהות הניווט 2.0 וכו' אלא על המשמעויות שהדבר גוזר כשאתה בא לתכנן ולבנות אתר תוכן שמכיל כמויות לא קטנות של תוכן, ז"א גדולות מאוד במקרה של ה BBC.
מסתבר שלקשר היא פעולה לא פשוטה כשאתה רוצה לתת לכל משתמש את הקישור שהוא רוצה:

All of this comes from the power of the link – back to basics. But we can only provide precisely targeted links at the user experience level if those links exist at a data level.
And that’s the difficult part. The organic growth of our sites has been mirrored in the organic growth of our content and data management systems.
We currently have a range of systems across the business for managing different bits of content throughout the production chain.
And like our public facing sites none of these speak the same language or share the same identifiers

(הדגשים שלי)

נוסף על כך, בעולם שבו מידע הופך להיות יותר ויותר זמין, מיותר ויותר מקורות, החבר'ה ב BBC הבינו מהר מאוד שאין להם כל סיכוי לייבא את כל המידע שהמשתמש ירצה לראות אל המערכות שלהם. יותר מכך – אין להם יכולת אפילו לנבא לאן המשתמש ירצה לחבר את התוכן שלהם. אבל מתוך רצון לספק חווית משתמש טובה ככל הניתן, הם חייבים לאפשר למשתמשים באתר לקשר את התוכן שמקורו ב BBC לכל מקור אחר למידע; למשל קישור מאתר המוזיקה של ה BBC ל MusicBrainz .

כך שבבניה של האתר על סמך ההבנות הנ"ל, וללא כוונה מקורית, ניסחו המפתחים עקרונות שמאוד מזכירים את אלה של Linked Data – לתת URI עם שם משמעותי לכל פיסת מידע משמעותית, ולתת לאנשים את היכולת להגיע בקלות, ע"י דפדפן, לכל אותן פיסות מידע.
וכאן ראוי לשים לב לשתי נקודות:

1. המניע למימוש כזה לא היתה הטכנולוגיה של Semantic Web בכלל. למעשה, בתחילה RDF כלל לא עמדה על הפרק. עם זאת, כשניגשו לממש את האתר על פי העקרונות הנ"ל HTTP ו RDF היוו בחירה טובה ביחוד מפני שהם מאפשרים לאחרים לעשות שימוש במידע של ה BBC ללא תלות ב API ש BBC מספקים – המידע צריך להיות נגיש גם למכונות בצורה נוחה. הטכנולוגיה רק מאפשרת את הבניה הרצויה והפתוחה. וכך זה צריך להיות.

2. ל BBC יש אינטרס ברור לפתוח את המידע שלהם לשימוש ע"י חברות אחרות (צד שלישי). והם מעונינים לעשות זאת באופן שיהיה קל ונגיש ככל שניתן. לשם כך הם מעדיפים לתת גישה נוחה ככל הניתן – HTTP, RDF וכו'. מעבר לשימוש הנרחב בתוכן שלהם, אנשי ה BBC מקווים שהחוויה של המשתמשים שלהם תהיה טובה יותר ככל ששירותים נוספים יצמחו על בסיס התוכן שלהם. משתמש שרואה את התוכן שהוא מכיר מ BBC מקושר ישירות לשירות הנבחר שלו, הוא משתמש יותר מרוצה בדיוק מפני שהוא מעצב את העולם שלו בדיוק לפי מידותיו; הוא מקשר את הדף המתאים ללהקה מסוימת מ BBC לתמונה מהופעה שלה שהוא נכח בה. ל BBC יש אינטרס ברור להיות ספקי התוכן האלה, וככל שהתוכן שברשותם יהיה "קשיר" יותר – כך יוכלו יותר אנשים ושירותים לקשר את התוכן שלהם ישירות אל ה BBC.

מבחינה טכנולוגית, אנו מתחילים לראות יותר ויותר שימושים לטכנולוגיות הקלאסיות של Semantic Web, ברשת הפתוחה ולא בסביבה מבוקרת. כל האלמנטים של ביזור ויכולת לגדול (to scale) עומדים כאן למבחן. אין זה מן הנמנע שנראה עם הזמן דרישות שמגיעות מצד משתמשים לשינוי הטכנולוגיות באופן כזה שיעודד שימוש נרחב יותר וטוב יותר.
בנוסף, אופן הבניה של אתרים ומאגרי מידע יכולה להיות מושפעת מהמוטיבציה לחשוף ולאפשר קישור למידע – הנגזרות כאן הן אומנם עבור קהל מהנדסי התוכנה שבינינו, אבל הן ראויות לציון בכל מקרה.

אבל מעבר לענין הטכנולוגי גרידא, מענין לבחון את המשמעות החברתית כלכלית של הגישה הנ"ל: אלה ניצנים ראשונים של גופים מסחרים, לא טכנולוגים במהותם, שיש להם ענין ורווח נראה לעין בחשיפת המידע שלהם באופן שיהיה מקושר לאחרים. אין זה דבר של מה בכך. בניגוד למה שנהוג לחשוב לפעמים, החסמים של אימוץ הרשת הסמנטית הם לא כ"כ טכנולוגים-פיזים (הצורך לתייג כל פיסת מידע), כמו שהם כלכליים חברתים – המוטיבציה של ארגונים שונים, מסחריים או לא מסחריים, לפתוח את הגישה למידע שלהם באופן כזה או אחר. אם נעבור את המשוכה הזאת – השאר זה "רק" זרימה של ביטים.

בראיון ליאהו שנערך לפני מספר שבועות, חושף פרופ' רודי שטודר מעט ממה שקורה בעולם החיפוש הסמנטי. פרופ' שטודר נחשב לשם דבר בעולם המחקר של מערכות מידע וטכנולוגיות סמנטיות, ולכן כדאי לקרוא את מה שיש לו לומר.
מעבר לנקודת המבט המעניינת, מאדם שעוסק בנושא באופן יומיומי ומעמיק, עולות בראשי כמה מחשבות בעקבות הקריאה:

1. נחמד לראות שטכנולוגיות של הבעת סמנטיקה מיושמות לא רק בהקשר הצר של עיבוד שאילתות מדויק יותר. טכנולוגיות סמנטיות משמשות גם לפירוש הכוונות של המשתמש – מתן הקשר לשאילתות. וגם להצגת תוצאות בצורה שמובילה את המשתמש באופן טבעי לתשובות ולשאילתות טובות יותר במסעו אחרי התשובה הרלוונטית. רוב הנסיונות שאני מכיר עד היום לשיפור הרלוונטיות של תוצאות החיפוש עדיין מתבססות על חיפוש מונחה מילות מפתח. היכולת להביע הקשר לשאילתה בצורה פורמלית היא יכולת חזקה והיא כנראה המפתח לתוצאות חיפוש יותר טובות.

2.  בעיה עיקרית שעומדת בפני הישום של הרשת הסמנטית על פי החזון המקורי נעוצה באופי של הרשת כמדיום פתוח ולא מנוהל באופן מרכזי. כמו שפרופ' שטודר מציין, טכנולוגיות סמנטיות כבר מיושמות במספר מקרים בהצלחה לא מבוטלת, אפילו בפרויקטים לא קטנים. אבל ההקשר שבו הטכנולוגיות האלה בולטות לטובה הוא הקשר של אינטגרציה של מערכות מידע, בסביבות סגורות ונשלטות שבהן אנחנו יכולים לכפות משמעות (אונטולוגיה) מסוימת של מושגים. יכולת ההסקה שטמונה בטכנולוגיות כמו RDF ו OWL מתבססת על חוקים של לוגיקה פורמלית. בסביבה סגורה שבה כל המושגים ידועים הלוגיקה הזו היא יחסית ברורה וחד משמעית. בסביבה פתוחה, כמו הרשת, השימוש בלוגיקה הוא לא כ"כ חד משמעי. מכיוון שבסביבה פתוחה כמו הרשת, לא כל העובדות ידועות לנו, אנו חייבים לחיות עם האפשרות של סתירות במידע שאנו מסיקים. ישומים של רשת סמנטית צריכים לדעת להתמודד עם כאלה סיטואציות. כמו שאומר פרופ' שטודר, אנחנו יחסית בסדר בפן של הסמנטיקה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות בפן של הרשת, שבלעדיה, כל הסמנטיקה שבעולם לא תעזור. האתגר הוא גם הנדסי, וגם חברתי. מבחינה הנדסית, יש עוד מה לעשות, אבל זה כנראה ענין של זמן. בפן החברתי – שיתוף מידע, פתיחות וסטנדרטים, אנחנו כנראה גם כן בדרך – ווב 2.0 תרם לכך לא מעט. בכל מקרה, זה יקח קצת זמן, אבל כנראה שהדורות הבאים ידעו לעשות את זה יותר טוב.

3.  טענה ידועה (ופסימית) בנוגע לאימוץ החזון של הרשת הסמנטית נוגעת לעובדה שהיא לא תתרומם משום שאנשים/אתרים לא יפרסמו מטה-דאטה. באופן אישי אני קצת יותר אופטימי, ולא בגלל שאני רואה את כולם עולים על העגלה אלא מפני שלדעתי זה רק ענין של זמן. ככל שפרסום מטה-דאטה יהפוך למשימה יותר קלה, נוכל להתחיל לראות יותר ויותר מסדי נתונים חשופים בצורה שתאפשר שימוש חוזר (ומקרי) במידע המפורסם. אני חושב שאנחנו נתפלא לדעת כמה מידע קיים כבר בצורה מובנית ומוכן פחות או יותר לגילוי. עם הזמן הרשת היא פחות של מסמכים ויותר של מידע מובנה או סמי-מובנה. אם כבר, הפער היותר גדול קיים בישום של הטכנולוגיות הסמנטיות – לתת ערך לכמויות המטה-דאטה שיווצרו. כאן, לעניות דעתי, הדרך היא יותר ארוכה ופחות ברורה. אפליקציות כמו SearchMonkey הן אכן תחילת הדרך, אבל זו באמת רק ההתחלה. חלק מהבעיה היא שלדעתי הישומים המסחריים ההמוניים הם פחות ברורים (לא ישומים של מיזוג מערכות מידע בארגונים). פרופ' שטודר מצביע על הפוטנציאל המסחרי של שילוב בין רשתות חברתיות לבין הרשת הסמנטית אבל לצערי לא מרחיב בנושא. אני, בינתיים, סקפטי.

4. אפרופו ישומים של רשת סמנטית ואימוץ של טכנולוגיות סמנטיות: אחת המכשלות העיקריות היא אכן רמת הסיבוכיות שמעורבת באימוץ של הטכנולוגיות הנ"ל. זה לא תמיד עסק פשוט להבין את כל הלוגיקה המעורבת ע"מ לייצר אפליקציה משמעותית שמתבססת על טכנולוגיות סמנטיות. אנחנו עוד בשלב שקשה לנו להסביר מה זה, לא כל שכן מה עושים עם זה. אין ספק שחשוב להמציא כלים שיעשו את העבודה קלה יותר. יש התחלה לזה, אבל זה עדיין רחוק מלהיות טריוויאלי. יש כאן אתגר חשוב לא פחות מפרסום או מציאת מטה-דאטה: לכתוב את הכלים שישמשו מפתחים של אפליקציות סמנטיות. אפרופו הזדמנויות עסקיות.