דיברנו כבר על הרשת הסמנטית כרשת של מידע. סקרנו בקצרה את הטכנולוגיה הרלוונטית וגם נגענו קצת בויכוח סביב הנושאים האלה.
ועדיין נותרנו עם השאלה – מה הלאה? האם אותו חזון מתממש? אם כן, איך, ומהם הצעדים הבאים? אם לא – למה לא?
בראיון שנערך לא מזמן שואל פול מילר את טים ברנרס-לי בין השאר בדיוק את השאלה הזאת. ברנרס-לי, בתשובתו, תולה את עיקר ההתקדמות במידה שבה אנשים יחשפו את המידע שלהם לעולם או לקהילות הרלוונטיות.
ז"א, מבחינה טכנולוגית, עיקר המפרטים כתובים והטכנולוגיות קיימות. מה שנשאר לנו כרגע זה לראות האם וכיצד אנשים יחשפו את המידע שלהם, וזהו תהליך חברתי / פסיכולוגי בעיקרו. אם אנשים ועסקים יראו את היתרון שבחשיפת מידע שלהם לעולם בצורה כזו שניתן לעשות בו שימוש נוסף, הם יתחילו לעשות את זה ואנחנו נראה את המידע בשימוש במקומות שלעתים לא חשבנו עליהם בכלל.
לא חסרות דוגמאות לתרחישים שבהם שיתוף מידע יכול להועיל, אבל רובנו כיום נעולים בפרדיגמה שהשליטה על כל דבר שנעשה במידע הזה צריכה להיות שלנו. פועל יוצא מכך הוא שאנחנו לא מרוויחים את השימושים הלא צפויים שיכולים להיעשות במידע שלנו.
נשים לב שחשיפה של מידע היא לא עניין של שחור ולבן – היא עדיין יכולה להיעשות בצורה מוגבלת, נאמר בתוך החברה שלי, ולא לעולם הרחב. גם במקרים כאלה נוכל להשיג יתרון של שיתוף פעולה קל יותר, למשל בין מחלקות או חטיבות שונות באותה החברה.
כמו שברנרס-לי חוזה בראיון, שמירה קנאית על המידע שלנו, תוך הגבלה מחמירה על הגישה אליו, פוגעת למעשה בנו ובשימושיות של המידע שאנחנו מפיקים ומחזיקים.
ככל שהעולם והכלכלה שלנו הופכים ליותר ויותר מוכווני ומבוססי מידע, היכולת לשתף ולעשות שימוש מועיל במידע הופכת להיות יותר קריטית מבחינה עסקית. עסק שלא ישתף אחרים במידע שלו תוך שימוש בסטנדרטים פתוחים ומקובלים, עלול למצוא את עצמו לא רלוונטי ומפגר מבחינה עסקית.
כך למשל, מתייחס ברנרס-לי לשאלת שמירת המידע האישי ברשתות חברתיות:
"I think, it is a very grown-up thing to realize that you are not the only social networking site … otherwise it like a web site which doesn't have any linkes out. In the Semantic Web similarly, if you don't have any links out, well, that's boring.
In fact, a lof of the value of many websites is the links out."
Nodalities: Sir Tim Berners-Lee talks with Talis about the Semantic Web
ז"א, כל עוד לא קישרתי את המידע שלי למידע אחר באופן יעיל, כל עוד אני סוגר את המידע שלי בפני קישוריות עם אתרים אחרים, אני מוריד מהערך של האתר/עסק שלי.
הסטנדרטים הפתוחים כבר קיימים. מאז ש SPARQL אומץ כהמלצה רשמית של ה W3C, יש לנו למעשה את אבני הבניין הבסיסיות לשיתוף המידע עצמו ושבירת המחסומים בצורה יעילה. אומנם יש עוד מה להוסיף מבחינה טכנית (בעיקר סביב מנועים להסקה אוטומטית ובניית סכימות של אמון ורישוי של המידע), אבל הבסיס כבר קיים ושמיש.
עם זאת, זה לא אומר ש"הכל דבש". עלינו לראות עוד מה הדינמיקה שתצמח סביב הנושא של הסכמה על אוצר מילים כזה או אחר. הכלים למפתחי המידע ו"מהנדסי האונטולוגיות" הקיימים כיום עדיין לא לגמרי בשלים, אבל הם בכיוון.
מה שיותר מעניין לראות זה כיצד השיתוף הזה יתבצע ומה יהיו המניעים לכך. אנחנו רואים כבר היום שימושים שנעשים בטכנולוגיות של רשת סמנטית על מנת לייעל תהליכים שהם מאוד מבוססי מידע, כמו מחקר רפואי. יהיה מעניין לראות כיצד זה יתפתח בקהילה יותר רחבה, ובעיקר בקהילה העסקית מסחרית. אם לשפוט על פי ההסטוריה של רשת האינטרנט, אנחנו עוד נראה צמיחה מטאורית בכיוונים האלה. בתחילת/אמצע שנות ה 90, לא היה ברור לחלוטין למה עסק צריך אתר ווב; כיום האתר באינטרנט מוקם הרבה פעמים לפני העסק עצמו. אין מניעה ששיתוף של מידע על פי סטנדרטים מקובלים יהיה כרטיס כניסה דה-פקטו לעולם העסקים, לפחות בתחומים מסוימים, עתירי מידע.
מעניין לראות בהקשר הזה את הפרויקט של ה Linked Open Data, שהוא כרגע, למיטב ידיעתי, הנסיון הנרחב ביותר לשיתוף מידע בין data sets שונים ברשת האינטרנט, בצורה סטנדרטית ופתוחה לכל.
זה הפרויקט שמאפשר לי לקשר כבר היום בין מאמרים בוויקיפדיה ומידע מוסיקלי; בין התמונות שלי בפליקר למידע סטטיסטי שמשחררת ממשלת ארה"ב, לאנשים, ספרים ואלוהים יודע מה עוד.
אני לא בטוח שאנחנו אפילו מבינים את כל הפוטנציאל הגלום בקשרים שקיימים כבר כיום, לא כל שכן עם המידע שיכול להיות מקושר בעתיד.
הפרויקט הזה הוא גם דוגמה מצוינת לכך שהמידע שנחשף הוא בכלל לא בהכרח מטא-דאטה על דפי ווב. בעוד שזה נכון שרשת המסמכים שאנו מכירים כרשת האינטרנט מהווה את הבסיס לרשת הסמנטית, זה לא אומר שכל המידע שלנו יגיע רק משם. להיפך – השימוש בסטנדרטים לפרסום מידע, ללא קשר להצגתו, מאפשר לנו לחשוף ולעשות שימוש במידע שלא נחשף היום ב HTML. קיימים סטנדרטים ומפרטים לפרסום מידע ב HTML כך שיוכל להיות מקושר ל data sets אחרים בעזרת RDF. אבל זה לא העיקר.
העוצמה האמיתית של הרשת הסמנטית טמונה ביכולת שלנו לשחרר את המידע שלנו לעולם, גם כזה שלא נחשף עד כה, ולעשות שימוש במידע של אחרים בצורה שתועיל לנו ולהם, בדרכים שלא חשבנו עליהן כלל כאשר יצרנו או פרסמנו את המידע הזה.
תגובות אחרונות