כפיר פרבדה כתב לאחרונה פוסט מרתק בשם "Please Don't touch my TV", בעקבות אל-כנס DisrupTV שנערך לאנשי מדיה ואינטרנט. לצערי לא הוזמנתי לכנס אבל עם כל הלינקים האלה אולי יזמינו אותי לכנס הבא…
כפיר מסביר למה הוא מתנגד לגל השינויים שאנשי הטכנולוגיה מנסים לכפות על חווית הצפייה המסורתית בטלויזיה, והוא העלה אצלי כמה רעיונות שחלפו במוחי בשנתיים האחרונות, תוך כדי שאני שותף בהקמה והפעלה של אתר וידאו לסרטוני הדרכה באינטרנט. (מי שלא מכיר את פייב מינוטס שיתבייש לו בפינה)
נכון להיום ישנן מספר חוויות צפייה בטלויזיה/וידאו/סרטים/סרטונים או כל שם אחר שניתן לתמונות של האנשים הקטנים (או הנשים הקטנות) שרצות על המסך. אני מדרג אותן כאן מהפסיבית לאקטיבית, ולא סתם.
לחוויה הראשונה אני קורא "בטטת הכורסא". רובנו מכירים את התחושה המותשת הזאת שרק מבקשת להסיח את הדעת ממחול השדים של היום, לא באמת משנה מה מוצג שם. השעה הזאת בערב מגיעה, הרגליים מורמות על ההדום, השלט נלחץ ולאחר כמה זיפזופים אני שוקע למנוחת הערב שהופכת לשינה ערבה בין שתי דקות לשעתיים אחר כך. זאת חוויה שמהווה את השיא היומי של הרבה אנשים, שעת השלווה, זמן הנשימה, איך שלא תקראו לזה. שום טכנולוגיה שמכנולוגיה לא מתאימה כאן והתוכן צריך להיות מוגש לעוס היטב, במרחק בחירת ערוץ ולא יותר. השינוי היחיד שצורת צפייה זאת הולך לעבור זה בתשתית עליה מועברים השידורים. במקום תשתית כבלים ייחודית נקבל את זה דרך חיבור האינטרנט. זה יקרה רק כשהחיבור יתאים להזרמת שידורים כאלה בקצב ובאיכות הנכונים, מה שלא יקח עוד הרבה זמן. ברגע שהתשתית תתאים יופיעו טלויזיות אינטרנט עם שלטים מתאימים כמו פטריות אחרי הגשם. רק חבר למודם וצנח לכורסא.
החוויה השניה מבקשת את אותם סוגי התכנים. סרטים, סדרות, תוכניות ומערכונים שהוקלטו מראש, אוחסנו במאגרי חברת ההפקות ונקראים אל המסך שלי לפי דרישה. אני חזרתי עצבני מהמשרד ואני יודע בדיוק מה אני רוצה לראות עכשיו. Terminator II. אבא שלי סיפר לי בדיחה ישנה ואני חייב לראות את המערכון של הגשש שממנו היא לקוחה. חוויה הזאת נקראת "צפייה לפי דרישה". הניצנים שלה כבר הופיעו בדמות ספריות הוידאו, ערוצי צפייה לפי דרישה בטלויזיה ואתרי צפייה (בפורנו) לפי דרישה באינטרנט. החוויה הזאת עוד בחיתולים והיא תגיע לשיא שבו כל אחד יוכל לבחור לראות כל קטע שאי פעם הוקלט תחת מערכת תשלום אחת, דרך חיפוש פשוט ומהיר, ובאיכות היי דפינישן. יהיו שם גם אפשרויות ליצירת הספריה האישית שלי, שיתוף בין חברים וכל שאר תכונות ווב 2.0 נחמדות אבל העיקר יהיה זה. תמצא, תראה, תשלם (מעט) ותהנה (הרבה). כדי שמערכת כזאת תקרום עור וגידים צריך להעלות טונות של וידאו מוקלט לאינטרנט, בפורמטים הניתנים להזרמה (סטרימינג) בצורה נוחה ובתוך מנועי חיפוש וקיטלוג שעוד אין היום.
החוויה השלישית היא "צפייה במקרה" והיא מתארת את כל אותם המקרים בהם מה שאני עושה זה לא לראות טלויזיה אלא להשתמש באינטרנט. אני גולש בפייסבוק והופה, הנה פרק חדש בשידורי הנסיון של יוסי וליאור. אני אוהב את הסדרה ולכן רואה את הפרק. בעצם, אם יש לי הרבה זמן אני רואה אותו. זה פרק של 15 דקות, נצח במונחי גלישה. כשאני גולש נדיר שאני מתעכב יותר מכמה דקות בדף אחד, אלא אם כן אני כותב בו. קליפים של מעל 5 דקות יחזיקו אותי עד הסוף רק אם זה משהו שמסעיר אותי ברמות. לפעמים זה בא באימייל, לפעמים באתר החדשות, לפעמים ברשת החברתית. הקליפים האלה באים ללא התראה מוקדמת, ללא סדר ברור, ללא בחירת התוכן על ידי (או שכן, אבל זה היוצא מן הכלל) והם משתלבים באופן טבעי בין הקטסט, התמונות, האפליקציות והווידג'טים שאני צורך תוך כדי גלישה. החוויה הזאת כבר בעיצומה מבחינת שימושיות אבל רק בחיתולים מבחינה עסקית. בקרוב מאוד נראה בכל קליפ כזה פרסומת לפני, בזמן או אחרי הקליפ, בתנאי שיו-טיוב ידעו איך לעזאזל לחבר בין הפרסומות הנכונות לסרטים הפופולריים שיש באתר שלהם. אתרים כמו פייב מינוטס הוקמו מראש עם אפשרויות הפרסום מובנות באתר וידעו להתאים את הפרסומת לקליפ בצורה הרבה יותר טובה גם לגולש וגם למפרסם.
ז'אנר נוסף של שידורים הוא השידורים החיים, בין אם מהדורות חדשות, משחקי ספורט או בלוג-טי-וי של אנשים פרטיים. שידורים אלו תחומים בזמן ספציפי ומהווים במקרים רבים את שיחת היום במשרד למחרת. לשידורים אלו יש משמעות חברתית עמוקה בעצם היותם משודרים חי, ושידורים אלו ישתלבו בתוך אותם פלטפורמות בהם משודרים השידורים המוקלטים.
לסיכום, הטלויזיה החדשה מורכבת ממספר רחב של חוויות צפייה וחיפוש, כוללת מגוון עצום של סוגי תוכן, משלבת בין מוקלט וחי, בין ציבורי ופרטי, בין שידור לרבים (ברודקאסט) לצפייה לפי בחירת היחיד. כל החוויות האלה יתחלקו בין שלושה מכשירים עיקריים: מסך גדול שיושב בסלון, מחשב שיושב במשרד או בחדר העבודה, ומסך קטנטן שיושב בכיס במכשיר שגם מדברים איתו עם אנשים אחרים (סלולרי).
כדי שהחזון הזה יתרחש יש צורך בתשתיות מתאימות, טכנולוגיית וידאו טובה יותר, שיתוף פעולה בין האולפנים וחברות ההפקה לחברות היי-טק ואינטרנט ומודלים עסקיים שידאגו שכל זה יהיה כדאי למי שיעשה.
אני מבטיח לכם כבר היום: לרוב הנוגעים בדבר זה יהיה כדאי. הטלויזיה הולכת כבר היום לכיוונים האלה וגופים גדולים וחזקים מאוד ישפכו הרבה כסף כדי להיות שם ראשונים, הכי גדולים, הכי מרוויחים. תעשיית ההי-טק הישראלית יכולה לספק טכנולוגיה טובה וקטנה שתניע מהלכים כבדים וגדולים, ולגזור פה קופון שיגרום לעיסקת אייסיקיו ההיסטורית להראות כמו כסף כיס. יאללה, לכו לעבוד.
תגובות אחרונות