כמו אותה תזמורת כינורות מפורסמת על הטיטאניק כך בועת האינטרנט העולמית. התמוטטות פיננסית? משבר נפט? מיתון עמוק? בטקראנצ' ובמאשבל עסקים כרגיל. עוד אפליקציה לפייסבוק, עוד פיצ’ר ביוטיוב ואף מילה על המשבר המאיים על עצם קיומה של הקיסרות. כמו אם לרוצח סדרתי המסרבת להכיר בפתולוגיה של בנה, כמו בן זוג מקורנן אך מאוהב, כך גם הסצינה – מכחישה, מדחיקה ושותה עוד כוס יין אחת אחרונה.
עוד מוקדם לומר אם המשבר הנוכחי הרסני כמאמר נביאי האפוקליפסה השונים. ברור, עם זאת, שהחגיגה נגמרה. המשבר הכלכלי עוד בחיתוליו, העולם הפיננסי עומד בפני שנים של בנייה מחדש וסצינת הסטארטאפים לא תחזור למה שציפתה להיות. אינני יודע אם טקראנצ'50 יתקיים בשנה הבאה, אני מהמר שלא, אך גם אם כן הוא בוודאי ייראה אחרת – צנוע יותר, מפוכח יותר, עצוב יותר. חדשנות תפנה מקום לרווחיות, סיפורי הצלחה יפנו מקומם למדריכי הישרדות. הקסם שבמודלים מבוססי פרסום יפוג ורומנטיקת החינם תספוג כאבי התבגרות קשים. הזנב הארוך יתקצר ויתעבה בכל המובנים – פחות סטארטאפים, רעיונות ויזמים. יותר עבודה, מיקסום ודבקות במה שכבר עובד.
ומה יהיה עם סטארטאפים חדשים? מקובל לחשוב כי השקעה ברעיונות טובים נבונה בעיקר בעת משבר, אלא שבמקרה זה אי הוודאות הופכת גם תבונה זו למשאלה עטופה בסימן שאלה גדול. תעשיית התוכנה הישראלית נשענת כמעט כולה על הון סיכון – אנג'לים וקרנות. אנג'לים פונים לאפיקים שמרנים בין אם ספגו הפסדים ובין אם לאו. בעבור קרנות הון הסיכון המצב מסובך בהרבה שכן הן ניזונות בעיקר מבנקי השקעות ומגופים מוסדיים כמו קרנות פנסיה, בדיוק אותם מקורות אשר דומה שהתייבשו באחת. הביטו קדימה, אל השנתיים הקרובות, האם מישהו באמת יכול לדמיין כסף פנסיה אמריקאי מושקע בחברת תוכנה או שירות ישראלית? בנקי ההשקעות אשר טיפלו באותם כספי פנסיה נעלמו לבלי שוב, הכסף עצמו מחפש נואשות אפיקים שמרניים במיוחד, השחקנים בפאניקה ועל חציית האטלנטי לטובת השקעה בדוט.קום ישראלי אין מה לדבר. זאת ועוד, גם הכסף שכבר הובטח לקרנות אינו בטוח, לא רק הכסף החדש שבעתיד הקרוב אין סיכוי שיגיע.
אז מה עושים? ראשית מפסיקים להכחיש. מניחים שאין יותר השקעות, חותכים את תחזית ההכנסות לחצי ומכאן מתחילים. סטארטאפים שכבר הגיעו לרווחיות יוכלו לשרוד דרך ניהול יעיל ושמרני. אלו שהצליחו לגייס סכומי כסף גדולים יוכלו לעבור את הנהר הגועש אם ישכילו לקצץ דראסטית בהוצאות ומהר. אלו שרק התחילו? בבעיה גדולה, במיוחד אם למייסדים אין הרבה כסף מהבית.
לא בטוח שזה כל כך נורא. משברים מציפים הזדמנויות, מנקים תעשיות מיותרות ומניידים כסף ועבודה למקורות יצרניים יותר. תרופות חדשניות, אנרגיה חלופית, ניצול אינטליגנטי של מידע – כל אלו ימשיכו להתפתח ולהתקדם, בישראל ובעולם. מאידך חברות אינטרנט ישראליות תתקשינה להצדיק השקעה בהיעדר יתרון יחסי פיננסי (מול הודו או מזרח אירופה) או שווקי (מול סיליקון וואלי). כבר לא מספיק להיות מגניב, למדל הכל סביב פרסום ולהסתמך על קסמי SEO. חברות תוכנה ישראליות תתקשינה לשווק מול תחרות מחירים בשוק של עודף ביצע. הן תיאלצנה להירכש בשלב מוקדם מכפי שתכננו. זה לא נעים אבל לא נורא.
מייקל אייזנברג כבר פנה באומץ וברגש למנהלי החברות הישראליות. "הניחו שאין יותר כסף ושעליכם להסתדר עם מה שיש לכם בקופה. המצב גרוע בהרבה משנדמה לכם", טען. אלא שלעתים דומה שאייזנברג הוא הצדיק היחיד בסדום המתהווה. הבלוגים המובילים עדיין מדווחים על פיצ'רים חדשים, מנהלי הקרנות שותקים, כותבי הטורים זהירים. יהיה טוב בסוף, אלא שבדרך יהיה חרא. החדשות הטובות הן שיש מספיק לכולם.
תגובות אחרונות