בגליון האחרון של Nodalities , המגזין מבית Talis (קישור ישיר , PDF) כתבת השער עוסקת בישום מחדש של אתר ה BBC , שעושה שימוש בטכנולוגיות של רשת סמנטית.
מעבר לישום המעניין כשלעצמו, ולענין ההנדסי שבו (ע"ע Domain Driven Design ), מענין לראות מה היה חוט המחשבה שעודד את המפתחים לפתח את האתר בצורה כפי שפותח.
הבעיות שאנשי ה BBC פגשו היו אי היכולת של המשתמשים לקשר בקלות בין פריטי המידע הרבים שמופיעים באתרים של ה BBC. כפי שטוענים המחברים, האתרים עבור התוכניות השונות פותחו בנפרד באופן מסורתי. מה שהביא לכך שכל אתר המוקדש לסידרה, למשל, הכיל המון מידע רלוונטי לסדרה, אך כל קישור למידע אחר נעשה ע"י עורכי האתר.
עם הזמן, הבינו העורכים שהקישורים שאותם מחפשים המבקרים באתר הם לאו דווקא אלה שהם ראו לנכון לקשר – כל מבקר חיפש משהו קצת שונה, עם ההקשר ההבנה והענין הפרטי שלו. כעורכי תוכן לא הייתה להם את היכולת לנבא מראש מה יהיו פריטי התוכן המעניינים על מנת לקשר אותם.
השליטה בביקור באתר עברה מידי העורכים לידי המשתמשים:
We had to recognise that non-linear storytelling puts the narrative arc into the hands of the user.
What to read, what to click, where to go next is really up to you. So storylines split and merge, meta-narratives emerge and fracture; ‘user journeys’ slip out of (editorial) control
לכאורה, כל שועל Web 2.0 ותיק יגחך למשמע המסקנה ה"כל כך 2004". אבל הנקודה כאן היא לא ההבנה על מהות הניווט 2.0 וכו' אלא על המשמעויות שהדבר גוזר כשאתה בא לתכנן ולבנות אתר תוכן שמכיל כמויות לא קטנות של תוכן, ז"א גדולות מאוד במקרה של ה BBC.
מסתבר שלקשר היא פעולה לא פשוטה כשאתה רוצה לתת לכל משתמש את הקישור שהוא רוצה:
All of this comes from the power of the link – back to basics. But we can only provide precisely targeted links at the user experience level if those links exist at a data level.
And that’s the difficult part. The organic growth of our sites has been mirrored in the organic growth of our content and data management systems.
We currently have a range of systems across the business for managing different bits of content throughout the production chain.
And like our public facing sites none of these speak the same language or share the same identifiers
(הדגשים שלי)
נוסף על כך, בעולם שבו מידע הופך להיות יותר ויותר זמין, מיותר ויותר מקורות, החבר'ה ב BBC הבינו מהר מאוד שאין להם כל סיכוי לייבא את כל המידע שהמשתמש ירצה לראות אל המערכות שלהם. יותר מכך – אין להם יכולת אפילו לנבא לאן המשתמש ירצה לחבר את התוכן שלהם. אבל מתוך רצון לספק חווית משתמש טובה ככל הניתן, הם חייבים לאפשר למשתמשים באתר לקשר את התוכן שמקורו ב BBC לכל מקור אחר למידע; למשל קישור מאתר המוזיקה של ה BBC ל MusicBrainz .
כך שבבניה של האתר על סמך ההבנות הנ"ל, וללא כוונה מקורית, ניסחו המפתחים עקרונות שמאוד מזכירים את אלה של Linked Data – לתת URI עם שם משמעותי לכל פיסת מידע משמעותית, ולתת לאנשים את היכולת להגיע בקלות, ע"י דפדפן, לכל אותן פיסות מידע.
וכאן ראוי לשים לב לשתי נקודות:
1. המניע למימוש כזה לא היתה הטכנולוגיה של Semantic Web בכלל. למעשה, בתחילה RDF כלל לא עמדה על הפרק. עם זאת, כשניגשו לממש את האתר על פי העקרונות הנ"ל HTTP ו RDF היוו בחירה טובה ביחוד מפני שהם מאפשרים לאחרים לעשות שימוש במידע של ה BBC ללא תלות ב API ש BBC מספקים – המידע צריך להיות נגיש גם למכונות בצורה נוחה. הטכנולוגיה רק מאפשרת את הבניה הרצויה והפתוחה. וכך זה צריך להיות.
2. ל BBC יש אינטרס ברור לפתוח את המידע שלהם לשימוש ע"י חברות אחרות (צד שלישי). והם מעונינים לעשות זאת באופן שיהיה קל ונגיש ככל שניתן. לשם כך הם מעדיפים לתת גישה נוחה ככל הניתן – HTTP, RDF וכו'. מעבר לשימוש הנרחב בתוכן שלהם, אנשי ה BBC מקווים שהחוויה של המשתמשים שלהם תהיה טובה יותר ככל ששירותים נוספים יצמחו על בסיס התוכן שלהם. משתמש שרואה את התוכן שהוא מכיר מ BBC מקושר ישירות לשירות הנבחר שלו, הוא משתמש יותר מרוצה בדיוק מפני שהוא מעצב את העולם שלו בדיוק לפי מידותיו; הוא מקשר את הדף המתאים ללהקה מסוימת מ BBC לתמונה מהופעה שלה שהוא נכח בה. ל BBC יש אינטרס ברור להיות ספקי התוכן האלה, וככל שהתוכן שברשותם יהיה "קשיר" יותר – כך יוכלו יותר אנשים ושירותים לקשר את התוכן שלהם ישירות אל ה BBC.
מבחינה טכנולוגית, אנו מתחילים לראות יותר ויותר שימושים לטכנולוגיות הקלאסיות של Semantic Web, ברשת הפתוחה ולא בסביבה מבוקרת. כל האלמנטים של ביזור ויכולת לגדול (to scale) עומדים כאן למבחן. אין זה מן הנמנע שנראה עם הזמן דרישות שמגיעות מצד משתמשים לשינוי הטכנולוגיות באופן כזה שיעודד שימוש נרחב יותר וטוב יותר.
בנוסף, אופן הבניה של אתרים ומאגרי מידע יכולה להיות מושפעת מהמוטיבציה לחשוף ולאפשר קישור למידע – הנגזרות כאן הן אומנם עבור קהל מהנדסי התוכנה שבינינו, אבל הן ראויות לציון בכל מקרה.
אבל מעבר לענין הטכנולוגי גרידא, מענין לבחון את המשמעות החברתית כלכלית של הגישה הנ"ל: אלה ניצנים ראשונים של גופים מסחרים, לא טכנולוגים במהותם, שיש להם ענין ורווח נראה לעין בחשיפת המידע שלהם באופן שיהיה מקושר לאחרים. אין זה דבר של מה בכך. בניגוד למה שנהוג לחשוב לפעמים, החסמים של אימוץ הרשת הסמנטית הם לא כ"כ טכנולוגים-פיזים (הצורך לתייג כל פיסת מידע), כמו שהם כלכליים חברתים – המוטיבציה של ארגונים שונים, מסחריים או לא מסחריים, לפתוח את הגישה למידע שלהם באופן כזה או אחר. אם נעבור את המשוכה הזאת – השאר זה "רק" זרימה של ביטים.
תגובות אחרונות