לפני 3 ימים כתבתי על הסיבות שהביאו לארגון ה- Israel Web tour. היום אנסה להתמקד ב"פוסט נסיעה", כלומר, מה בעצם למדנו מהנסיעה הזו. לדעתי, 3 לקחים חשובים מכל הארוע:

א. מימון מקרנות? רק אחרי ה"מוסך": ביום האחרון של המשלחת נפגשו היזמים הישראלים עם יזמי אינטרנט אמריקאיים מובילים. אני לא הייתי שם, אבל כולם אמרו שזה היה החלק הכי מענין בנסיעה. אחד הנושאים שעלו בדיון בין היזמים: מתי ניגשים לקרנות. האמריקאיים היו חדים וברורים. אין מה לגשת לקרן הון סיכון לפני שיוצאים לאויר עם מוצר אמיתי. בקיצור, אין תחליף לזמן מסוים בגרז'. זוהי גישה מאד שונה מהגישה הישראלית. חברות בארץ (אולי בלית ברירה) פונות לקרנות הרבה יותר מוקדם. באופן אישי, אני נוטה להסכים עם היזמים האמריקאים. מימון אחרי מוצר עובד מאפשר ליזם לקבל יותר כסף עבור פחות אחוזים.

ב. הכל בנתונים (Data): ההרצאה המענינת ביותר היתה של רוב גולדמן, בכיר לשעבר משופינג.קום וכיום יזם מצליח. רוב דיבר הנסיון האדיר ב-SEM (שיווק דרך מנועי חיפוש) שפותח בשופינג. לדעתו, כל ההצלחה שלהם נבעה מהיכולת לאסוף מידע על מילות החיפוש ולנתח באופן תמידי אלו מילים כדאי לקנות בזול, כדי להעביר את התנועה לאתרי מכירה בשולי רווח גבוהים. רוב הדגיש שכל עבודתו המתקדה בשינוי תמידי של הנתונים אותם בחן, ולקיחת החלטות בהתאם. זהו לקח חשוב בעסקי האינטרנט – הכל תלוי ב- Data.

ג. קודם תפוצה, אח"כ מודל עסקי: זהו נושא שחוזר שוב ושוב בעולם האינטרנט. בשנות ה-90 קראו לזה eyeballs. עכשיו קוראים לזה traffic. הרעיון פשוט. קודם כל צריך לדאוג לתפוצה משמעותית של המוצר. אח"כ צריך לדאוג למודל העסקי. האת הנקודה הזו הדגיש שוב ריד הופמן בפאנל של אנג'לים. הופמן הזכיר שוב שגם לגוגל וגם ל-LinkedIn לא היה מודל עסקי כשיצאו לדרך. לטענתו, הקושי הכי גדול בעולם האינטרנט הוא להשיג המון משתמשים. זהו תנאי הכרחי, ובלעדיו אין משמעות למודל עסקי. לכן, זהו הדבר שיש להתמקד בו מידית עם הקמת החברה, הרבה לפני הדאגה למודל עסקי משמעותי. באופן אישי, אני חושב שזוהי הצהרה מאת גורפת (יש אתרים שיש להם המון תנועה ועדיין לא יודעים איך לעשות ממנה כסף), אך אין ספק שהצורך בתנועה משמעותית הוא אבן דרך משמעותית לכל סטרט-אפ אינטרנטי.

מעבר ל-3 לקחים אלו, למדנו הרבה על גיוס הון מקרנות, על החיים בעולם ה-Techcrunch ועוד הרבה דברים קטנים אחרים. כפי שאמרתי, היה מוצלח, ובכל זאת, ההצלחה היא בעצם ביטוי לחסרון של חברות אינטרנט ישראליות, בעיקר כאלו שמנסות למכור לשוק האמריקני. לדעתי כדאי להשתמש בכל אמצעי (לגיטימי) אפשרי להגדיל את החשיפה בפני מועדון האינטרנט של עמק הסיליקון.

אחרי שבוע של התאוששות החלטתי סוף-סוף להתיישב ולכתוב סיכום ל-Israel Web Tour שהתרחש בעמק הסיליקון בשבוע שעבר.

קודם כל, למי שלא מכיר (וגם למי שלגמרי מחוץ לענינים), מהו ה- Israel Web Tour? הרעיון הוא פשוט. משלחת של חברות ישראליות, כולן שחקניות בתחום האינטרנט, נוסעות לביקור בארה"ב להפגש עם אנשים מובילים בתעשיה: יזמים, קרנות הון סיכון, אנג'לים, וגם עיתונאים. את השבוע מארגן ה-CICC, לשכת המסחר של קליפורניה\ישראל. את ה-CICC מנהלת שולי גלילי, והיא למעשה הרוח החיה מאחורי האירוע הזה.

כבר הרבה נכתב על החברות שנסעו ועל הפוטנציאל שלהן. הן כולן מופיעות באתר של ה-Israel Web Tour. מייקל ארינגטון גם דיבר עליהם לפני הגעתן, אבל הגדיל לעשות Tech Confidential שדרג אותן לפי איכותן (לדעתו). בפוסט הזה אני אנסה להתמקד בסיבות לארגון המשלחת. כמן כן אציין מה היו הלקחים העיקריים מהנסיעה.

ראשית כל, האם זה רעיון טוב לקבץ 15 חברות ישראליות במשלחת אחת. זהו נושא מעט שנוי במחלוקת. המתנגדים לרעיון טוענים שהמכנה המשותף היחיד של החברות הוא העובדה שהן ישראליות, עובדה שאינה תנאי חשוב להצלחתן. למעשה, לעיתים זה אף מזיק. היה הרבה יותר הגיוני שכל חברה תחבור לקבוצה ורטיקלית (חברות וידאו, חברות פרסום) ולא לקבוצה איזורית.

אז למה כן?

בגדול, יש 3 סיבות עיקריות שגרמו לנו לארגן את ה-Israel Web Tour כבר פעמיים, אם ציפיה לעוד אחד בעוד שנה (פברואר 2009):

א. ישראל רחוקה: זהו למעשה הפרדוקס הכי גדול של תעשיית האינטרנט. מצד אחד, אין תחום אחר שבו המיקום של החברה כל-כך לא חשוב. לכאורה, אין בעיה לפתוח אתר אינטרנט ממשרדים באור יהודה, ולתקוף בצורה יעילה את השוק הפולני או הספרדי. הבעיה היא שלתעשייה יש מקום פיזי, לא וירטואלי, והמקום הזה נמצא בצפון קליפרוניה. זהו המקום בו יש את הכי הרבה כסף חכם שמבין בתחום, הכי הרבה כשרון (לגיוס אנשים), והכי הרבה אפשרויות לפיתוח עסקי. לאור המציאות הזו, אין ברירה אלא לעלות על המטוס ולבלות הרבה זמן בפאלו אלטו.

ב. להגיע זה לא מספיק: באופן כללי, מספיק היה פשוט לבלות זמן בעמק הסיליקון. אך זהו תנאי הכרחי ולא מספיק. המציאות היא שלחברה בודדת קשה ליצור קשר עם חברות גדולות כמו יאהו, גוגל, ואפילו פייסבוק. לחברה בודדת קשה לבלות שעתיים עם מספר קרנות מובילות ולשמוע על כיוונים בתעשיה. במילים אחרות – לחברה בודדת אין בכלל מינוף. זוהי הגדולה של אירוע כזה. הקיבוץ של 15 חברות מאפשר לכל חברה להגיע ליותר פגישות, ויותר אפשרויות.

ג. אין תכניות דומות וורטקליות: ואחרי כל זה, המציאות היא שאין עוד פעיליות דומות. בדומה ל- Israel Web Tour, אין תכנית שקוראים לה: Video Advertising Tour או New Generation Search Tour. אנשים רבים שניתקלו בתכנית ישראלית, הודו שאין שום תכנית שדומה לזה – סוג של יתרון תחרותי לישראלים. לאחרונה פנו ל-CICC גופים מאנגליה ומאילרנד, עם רעיונות להעתיק את התכנית של המשלחת הישראלית.

באופן כללי, ה- Israel Web Tour היה מאד מוצלח. קיבלנו פידבק מעולה על איכות החברות, והיה ניכר שהחברות נהנו מהחשיפה למגוון רב של אנשים רלוונטיים.

מחר: חלק ב': לקחים עיקריים מה- Israel Web Tour.